(פסק-דין, תביעות קטנות חיפה, השופט זיו אריאלי): התובעת טענה כי הנתבעת, באמצעות גורמים שונים, שלחה לה 86 הודעות דוא"ל פרסומיות, ללא הסכמתה ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת הכחישה משלוח דברי פרסומת בניגוד לחוק וטענה כי התובעת סיפקה אישורים לשליחת כל ההודעות למדוורים השונים שאינם הנתבעת. בין היתר הוגשו בהליך הודעות צד שלישי והודעות צד רביעי נגד גופים וקבלני משנה המעורבים בתהליך הדיוור. נפסק - דין התביעה להידחות. נטל ההוכחה מוטל על התובעת. אין מחלוקת אמתית בדבר עצם המשלוח לתיבת הדוא"ל של התובעת וכי ההודעות מהוות "דבר פרסומת". המחלוקת נוגעת לשאלת היעדרה או קיומה של הסכמה מצד התובעת. הנתבעת צירפה לכתב הגנתה מסמכים המלמדים כי התובעת נתנה הסכמתה למשלוח "הטבות ופרסומות מגורם שלישי". בהתאם לעדויות שנשמעו בתיק נקבע כי התובעת נתנה הסכמה מלאה ומפורשת לקבלת דברי פרסומת, שנשלחו אליה בנוגע לתוכן שיווקי של הנתבעת. אף שהתובעת יכולה היתה לשלוח מייל חוזר ולהסיר עצמה מרשימת התפוצה, היא בחרה שלא לעשות כן ואף לא פנתה לנתבעת בכל דרך אחרת לשם ההסרה. תחת זאת, אצה דרכה של התובעת לפנות לערכאות, מבלי לברר תחילה אם מצויים אצל הנתבעת אישורים המלמדים על הסכמתה. בכך, גרמה התובעת לנתבעת הוצאות מיותרות, לרבות הצורך במשלוח הודעות צד ג'. התביעה נדחתה וממילא דין ההודעות לצד שלישי להידחות אף הן. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות בסך 1,000 ש"ח.