ע"ר 47788-12-15 עמישב שרותים בע"מ נ' מוסט

(פסק-דין, עבודה ארצי, השופטים גליקסמן, איטח ודוידוב-מוטולה): ערעור על החלטות רשם ביה"ד, שניתנו במסגרת ע"ע 15111-12-15. ביום 5.11.2015 ניתן פסק דינו של ביה"ד האזורי בת"א בתביעת המשיב נגד המערערת. תביעת המשיב התקבלה חלקית. ביום 7.12.2015 הגיש המשיב בקשה להארכת מועד להגשת ערעור ובין היתר טען כי פסק הדין הומצא לבא-כוחו בדואר ביום 11.11.2015, כך שהמועד האחרון להגשת ערעור טרם חלף. רשם ביה"ד נעתר לבקשה. המערערת הגישה בקשה לעיון נוסף בהחלטה זו, במסגרתה טענה, בין היתר, כי פסק הדין הומצא לב"כ המשיב עוד ביום 5.11.2016, בהתאם לנתוני מערכת נט המשפט ולפיכך במועד הגשת הבקשה חלף המועד להגשת ערעור. רשם ביה"ד דחה את הבקשה לעיון נוסף. מכאן הערעור. נפסק - 

  • בתהליך המצאת מסמכים באמצעות נט המשפט נשלחת לכתובת הדוא"ל שמסר עוה"ד להנהלת בתי המשפט הודעת דוא"ל ובה קישור לצפייה במסמך דרך נט המשפט, ללא קשר עם קודם לכן היתה או לא היתה צפייה במסמך. בהודעה נאמר לעוה"ד כי קיים מסמך שהומצא לו והיא כוללת קישור ל"תיבת הדואר" הפנימית של עורך הדין בנט המשפט. המערכת מחכה 72 שעוה"ד יצפה במסמך. ככל ולא צפה בפרק זמן זה, המערכת עוברת לאמצעי המשלוח הבאים בתור (דוא"ל, פקס, השלמת המצאה). הצפייה במסמך מהווה מבחינת המערכת אישור מסירה והיא שומרת את פרטי הצפייה תחת מצב המסירה.
  • במקרה זה התברר כי ב"כ המשיב מסר כתובת דוא"ל להנהלת בתי המשפט ביום 4.2.2014. פסק הדין נצפה במערכת נט המשפט על-ידי ב"כ המשיב (או מי ממשרדו) ביום 5.11.2015. המזכירות שלחה את פסק הדין לב"כ המשיב בדואר ביום 5.11.2015 וכן שלחה הודעה באתר באותו היום. ב"כ המשיב הגיש תצהיר לפיו לא נתקבלה בתיבת הדוא"ל שלו הודעה ובה קישור לפסק הדין.
  • בעניין לנגוצקי קבעה רשמת ביהמ"ש העליון כי צפייה יזומה בחלטה של ב"כ של בעל דין, שתועדה במערכת נט המשפט, איננה בבחינת המצאה כדין, שכן לפי התקנות הרלוונטיות (קודם לתיקונן בהוראת שעה) נדרש משלוח של כתב בי דין אלקטרוני. עוד נקבע כי אין מקום לקביעה גורפת כי צפייה בהחלטה במערכת באופן יזום ומבלי שנערכה המצאה של ההחלטה על-ידי ביהמ"ש, מהווה "ידיעה" שממנה יש למנות את הימים להגשת הליך ערעורי ויש לבחון בכל מקרה האם יש נסיבות המצדיקות זאת. שאלה זו נידונה גם בעניין פלונית והכשרת הישוב [בש"א 4825/16], שם נפסק כי צפייה יזומה של ב"כ בעל דין בהחלטות במערכת נט המשפט, עת בא הכוח לא מסר את כתובת הדוא"ל שלו לשם המצאה, איננה מהווה המצאה כדין של פסק הדין.
  • נסיבות מקרה זה אינן זהות לנסיבות שנדונו בפסיקות לעיל. במקרה דנן מסר ב"כ המשיב כבר בשנת 2014 כתובת דוא"ל לצורך המצאת כתבי בי דין, וכך הצהיר כי הוא מסכים לקבלת החלטות ופסקי דין בדוא"ל. נוכח תיקון תקנה 497ג(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי בהוראת שעה, משמעות הסכמה זו היא גם הסכמה לקבלת החלטות ופסקי דין באמצעות הודעה באתר.
  • ב"כ המשיב צפה בפסק הדין ביום 5.11.2015, אך הצהיר כי לא קיבל הודעה לתיבת הדוא"ל שלו עם קישור לפסק הדין. השאלה היא האם בנסיבות בהן עוה"ד מסר כתובת דוא"ל לצורך המצאה ואין מחלוקת כי צפה בפועל בפסק הדין, אך לא קיבל הודעה לתיבת הדוא"ל שלו - יש לראות את מועד הצפייה כמועד ההמצאה (בין משום שהיתה המצאה כדין ובין על בסיס כלל הידיעה). 
  • לפי נוסח התקנות, גם לאחר התיקון בהוראת השעה, צפיה יזומה בנט המשפט בפסק הדין, או עצם משלוח ההודעה באתר על-ידי המזכירות אינם בגדר המצאה כדין לפי התקנות. כתב בי דין ייחשב ככזה שהומצא כדין רק אם נתקבלה הודעת דוא"ל הכוללת קישור להחלטה או לפסק הדין בכתובת הדוא"ל שמסר בעל דין או בא כוחו להנהלת בתי המשפט. באשר להחלת כלל הידיעה, במקרה הנדון יש לקבוע כי מניין הימים להגשת ערעור חל במועד בו הומצא פסק הדין באמצעות הדואר לב"כ המשיב ולא במועד בו צפה בו בנט המשפט. יש קושי לקבוע כי כל צפייה אקראית בהחלטה או בפסק דין באמצעות נט המשפט תיחשב כהמצאה כדין. הערעור נדחה.