(פסק-דין, תביעות קטנות פ"ת, הרשם איתי רגב): התובע טען כי על הנתבעת לפצות אותו בשל הודעות פרסומת שנשלחו לתיבת הדוא"ל שלו ללא הסכמתו. לדבריו, הוא נרשם לאתר הנתבעת בחודש פברואר 2014, עת רכש בו מוצר, ולאחר מכן ביקש להסירו מרשימת התפוצה. לטענתו, לאחר כשנה החל לקבל הודעות פרסומת מהנתבעת ואז פנה אליה בשנית באמצעות הטלפון וביקש להסירו. הנתבעת טענה כי התובע נרשם לאתרה וכי ביקש להסירו מרשימת התפוצה רק בחודש מאי 2015. נפסק - נטען כי התובע נרשם לאתר הנתבעת פעמיים, שכן זו דרישה מוקדמת לרכישה באתר, אך לא היה בידי הנתבעת להציג אישור המלמד על מתן הסכמתו של התובע להיכלל ברשימת התפוצה. הנתבעת ביקשה להסתמך על תרשומות פנימיות של מערכותיה, אולם גם מתרשומות אלה לא ניתן ללמוד על מתן הסכמה של התובע. נתוני הרישום של האתר מלמדים על עצם הרישום לאתר ותו לא. אישור ההסרה מרשימת הדיוור מלמד על הסרת פרטי התובע, אך אין בו כדי להעיד על הסכמה שניתנה מבעוד מועד להיכלל ברשימה זו. לפיכך, דין התביעה להתקבל. התובע הציג עשרות, אם לא מאות, הודעות שקיבל מהנתבעת והתאים את סכום הפיצוי להיקף האמור. התובע לא ציין במפורש מה מספר ההודעות שקיבל מהנתבעת. ביהמ"ש לא שוכנע שלא היה בידי התובע לפעול בשלב מוקדם יותר לשם הפסקת קבלת ההודעות מהנתבעת, אם אכן סבל מהטרדות בלתי פוסקות בשל כך. הנתבעת תפצה את התובע ב-3,600 ש"ח.