(החלטה, מחוזי ת"א, השופטת אביגיל כהן): בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות בת"א [ת"ק 8559-03-16], שקבע כי המשיבה תשלם למבקש פיצוי בסך 4,800 ש"ח עבור דברי פרסומת ששיגרה אליו בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. ביהמ"ש קמא קבע, בין היתר, כי יש לזקוף לחובתו של המבקש, בעת פסיקת הפיצויים, את העובדה שביקש מהמשיבה לחדול לשלוח לו מיילים כאשר כבר ידע בזמן אמת כי בקשתו אינה מגיעה לידי הנתבעת, ולמרות זאת לא לחץ על לחצן "הסר". המבקש טען כי הקביעות לעניין התנהגותו ותום ליבו פוגעות בו כאדם נורמטיבי שומר חוק וכעורך דין וכי סכום הפיצוי נמוך ואינו משקף את עקרונות החוק והפסיקה. נפסק - דין הבקשה להידחות. אמת המידה למתן רשות ערעור על פסק-דינו של בית משפט לתביעות קטנות היא מחמירה במיוחד. במקרה דנן, אין סוגיה המצריכה חריגה מכלל זה. הנושאים שנידונו בפסק-הדין כבר הוכרעו ברמה העקרונית על-ידי ביהמ"ש העליון. ביהמ"ש קמא קיבל את טענות המבקש כי נשלחו אליו דברי פרסומת וכן סוגיית הפיצוי הוכרעה בביהמ"ש העליון.