ת"ק 605-07-16 צוויק נ' לאומי קארד בע"מ

(פסק-דין, תביעות קטנות הרצליה, השופט אמיר ויצנבליט): התובע טען כי הנתבעת שלחה לו 33 הודעות דוא"ל בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, לאחר שהזמין ממנה כרטיס אשראי. התובע טען כי בטופס שנדרש לאשר בעת קבלת הכרטיס, הוא מחק חלק מהתנאי לפיו הוא מאשר קבלת הודעות ופרסומים שיווקיים, ואף רשם "לא מסכים" בכתב ידו. התובע טען בנוסף כי פנה לנתבעת בטלפון ובפקסימיליה בדרישה כי תחדל ממשלוח ההודעות, אך כי אלו המשיכו להישלח. הנתבעת טענה, בין היתר, כי אמנם התובע לא נתן את הסכמתו למשלוח ההודעות בדוא"ל, אולם ההודעות נשלחו לתובע בשל טעות אנוש, שמקורה באופן בו מילא התובע את הטופס. נפסק -

דין התביעה להידחות. השאלות הן האם יש בנסיבות המקרה לפסוק פיצויים לדוגמה נגד הנתבעת על-מנת להשיג תכלית הרתעתית כלשהי? האם יש מקום לפסוק פיצויים לדוגמה על-מנת לתמרץ תובעים להגיש תביעה דוגמת זו שהגיש התובע? התשובות לשאלות אלו הן שליליות. ביהמ"ש התרשם כי הנתבעת מקפידה על קיום הוראות החוק ודואגת לקבל מראש את הסכמתם הפוזיטיבית של לקוחותיה לקבל הודעות אלו. התובע קיבל את דברי הפרסומת מהנתבעת לאור האופן הבלתי רגיל שבו מילא את הטופס. מילוי הטופס באופן זה הוביל לטעות אנוש. התובע לא הציג הסבר משכנע מדוע פעל כפי שפעל במילוי הטופס, שכן הוא יכול היה שלא לחתום לצד השאלה הנדונה. התובע בחר לפעול באופן שבו הוא מכביד על עצמו. הודעת הדוא"ל בה אישרה הנתבעת לתובע את הסרתו נוגעת למשלוח דפי חשבון בדוא"ל ולא במשלוח דברי פרסומת. יש לתהות על דרך התנהלות התובע גם בעניין בקשות ההסרה, שכן התובע לא לחץ על קישור ההסרה שנכלל בכל הודעות הנתבעת. אמנם לא מוטלת על הנמען חובה להקטנת הנזק ולהסיר עצמו מרשימת התפוצה, אולם אי-ההסרה עשויה להילקח בחשבון בעת קביעת שיעור הפיצוי, במסגרת ההתחשבות בתום לבו של התובע.

הדרך של משלוח מכתב היא אפשרית לפי החוק, אך יש לשאול מדוע פעל התובע כפי שפעל ומדוע לא נקט בדרך פשוטה בהרבה מאשר משלוח מכתב, והיא לחיצה על הקישור שהופיע בסוף כל הודעה. התובע לא סיפק הסבר משכנע לכך. התובע בחר, במכוון, להכביד על עצמו ללא הסבר מניח את הדעת. הנתבעת לא התעלמה מהמכתב, אלא להיפך, התייחסה אליו ברצינות ופעלה באופן אקטיבי לשם טיפול במבוקש בו. אמנם הטיפול במכתב לקח למעלה משבועיים מיום שליחתו, אך הדבר טבעי ביחס לטיפול בבקשה הנשלחת במכתב לתאגיד גדול. התובע מנסה לאחוז בחבל משתי קצותיו: מחד גיסא, בחר לפעול בדרך שיעילותה פחותה להסרתו מרשימת התפוצה; ומאידך גיסא, תוהה הוא מדוע הסרתו מרשימת התפוצה לא נעשתה באופן מידי. התנהלות הנתבעת אינה זקוקה להרתעה על-ידי הטלת פיצויים לדוגמה. אין הכרח שלכל דבר פרסומת יהיה תג מחיר על שליחתו. החיוב בפיצוי נתון לשיקול דעת ביהמ"ש. במקרה זה, משלוח ההודעות ללא הסכמת התובע נעשה לאור התנהלותו של התובע, שהובילה לתקלה נקודתית בנסיבות ספציפיות, שאינן מלמדות על צורך להרתיע את הנתבעת על-ידי הטלת פיצויים לדוגמה. ניתן אף לתהות האם משלוח דבר הפרסומת נעשה "ביודעין". החוק אינו מיועד להיות כלי בידי תובעים המנסים בפעולותיהם להכשיל נתבעים, ולטמון מלכודת למפרסם מתוך מחשבה, ואולי אף בתקווה, שאותו מפרסם ייפול בפח וישלח אליהם דבר פרסומת. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 1,000 ש"ח.