סע"ש 1575-09-15 גבע נ' מזרחי

(החלטה, אזורי לעבודה ת"א, השופטת הדס יהלום): בקשת התובע לפסילת נספחים וסעיפים מתצהיר הנתבע. התובע עבד כמתמחה במשרד עוה"ד של הנתבע, עד לפיטוריו. התובע תבע את הנתבע בנוגע לזכויות שונות מתקופת התמחותו. הנתבע הגיש תביעה שכנגד בעילה של לשון הרע. הנתבע צירף לתצהירו 2 צילומי מסך של תכתובת פרטית בין התובע לצדדים שלישיים, שנערכו דרך תוכנת המסרים בחשבון הפייסבוק הפרטי של התובע. התובע טען כי מדובר בשיחות פרטיות, כי לא התיר את העיון או הצילום שלהן וכי הנתבע השיג את הראיות תוך פגיעה בפרטיותו, על-ידי כניסה לחשבונו ולמרחב הפרטי שלו. הנתבע טען כי הראיות הושגו בדרך כשרה, כי המחשב הוא קניינו הפרטי ויועד לצרכי עבודה בלבד וכי ככל והתובע השאיר עליו חומר אישי הוא מנוע מלטעון כנגד אותו חומר. נפסק -

אין לקבל את טענות הנתבע. מדובר בתכתובת אישית של התובע, שבוצעה באמצעות הפייסבוק ואשר, כפי שנטען, נותרה פתוחה במשרדו של הנתבע למשך מספר חודשים לאחר סיום העסקתו במשרד הנתבע. בעניין איסקוב נקבע כי חל איסור על המעסיק לחדור לתיבה פרטית חיצונית שבבעלות העובד, אלא בכפוף לצו שיפוטי שיינתן בנסיבות חריגות וכי חזקה היא שעובד לא ייתן הסכמתו לחדירת המעסיק לתיבה פרטית שבבעלותו. לאחרונה קבע ביהמ"ש העליון, בעניין זינגר, כי השארת חשבון פייסבוק פתוח על מסך המחשב של הזולת אינה מלמדת על התרת העיון בו, אלא על אפשרות של שיכחה. משנתקל המעסיק בחשבון דוא"ל, פייסבוק וכיו"ב השייך לעובדו, עליו לסגור אותו ואין הוא רשאי לעיין בו או להעתיק את הדברים (כך נקבע גם בעניין גורליק). הראיות הושגו תוך פגיעה בפרטיות התובע, ללא הסכמתו, בהתאם לסעיף 2(5) לחוק הגנת הפרטיות. בהתאם לסעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות, יש לדון בשאלה האם חלות על הנתבע אחת ההגנות הקבועות בחוק הגנת הפרטיות וככל שלא חלה, האם קיימים טעמים המצדיקים להתיר לנתבע להשתמש בראיות. הנתבע לא הצביע על ההגנות המפורטות בחוק. לפי תוכנן, 2 התכתובות התקיימו בהפרש של כחודשיים זו מזו. הטענה כי המתמחה שהחליף את התובע נתקל בתכתובות במסך הראשון שנגלה לעיניו, אינה מתיישבת עם ההיגיון. גם אם תתקבל טענת הנתבע כי לא נעשתה חדירה מכוונת לחשבון התובע, הרי שלכל הפחות עולה כי בוצע עיון מכוון בהודעות שהופיעו על המסך, תוך פגיעה חמורה בפרטיות התובע, החורגת ממתחם הסבירות. יש למחוק את הנספחים והסעיפים מתצהיר הנתבע.