(החלטה, מחוזי ת"א, השופטת דניה קרת-מאיר): בקשה לאשר תובענה כייצוגית. המבקשים הם קבוצת אנשים שהימרו באופציות בינאריות בזירות מסחר מקוונות שהופעלו על-ידי המשיבות, והפסידו סכומי כסף גדולים. הרקע להגשת הבקשה הוא תופעה שבה עשרות אלפי אנשים בישראל, שמרביתם מגיעים משכבות חלשות, מפסידים סכומי עתק בזירות מסחר מקוונות שמשווקות מוצרי הימורים לציבור, ביניהם אופציות בינאריות, במסווה של מוצרים פיננסיים. אופייה של הפעילות הוביל את הרשות לניירות ערך להסדיר את פעילותן של זירות המסחר במסגרת תיקון 42 לחוק נירות ערך, התשכ"ח-1968. המבקשים טענו כי המסחר באופציות בינאריות אסור על פי חוק העונשין, ולכן בהתנהלות המשיבות יש משום הפרת חובה חקוקה לפי פקודת הנזיקין, וכן טענו כי היות שהימור באופציות אלו אסור על פי חוק ונוגד את תקנת הציבור, החוזה בין הצרכנים לזירות המסחר הוא חוזה פסול ויש לבטלו ולהשיב למבקשים את הכסף שהפסידו. לחילופין, טענו כי יש לאשר את הבקשה בשל תרמית והטעייה אסורה מצד המשיבים ובשל היעדר גילוי הסיכון שטמון בזירות הנ"ל. המשיבים שללו את הטענות. נפסק –

נדחתה על הסף הבקשה בעילת הפרת הוראה חקוקה כיוון שלא מתקיימים במקרה זה התנאים הקבועים בפקודת הנזיקין לעניין הפרת חובה חקוקה. במקרה הנוכחי לא נטען על-ידי המבקשים כי עקב הפרת ההוראה הפלילית נגרם נזק של התמכרות והתמוטטות כלכלית, כפי שהוגדר הנזק בפסיקה, והנזק הכספי לו טוענים המבקשים עקב השתתפות מוגבלת במשחק אינו זה שאליו התכוון החיקוק הפלילי. נדחתה על הסף הבקשה בעילת חוזה בלתי חוקי לאור השינוי היסודי שחל לאחר הסדרת הנושא של זירות סוחר בתיקון 42 של חוק ניירות ערך. ההסדר החדש כלל בין היתר הסדר פלילי ספציפי והגדרות המושגים "לקוח" ו"ניהול זכויות סוחר" באופן שאיננו תואם את האופן בו חוק העונשין רואה את מארגן/עורך משחק אסור כמבצע של עבירה פלילית שדינה מאסר. ההסדר החדש, השונה לחלוטין מהוראת חוק העונשין, הופך את הוראות חוק העונשין בעניין לבלתי רלוונטיות, ואין מקום לדון עוד בבקשות לאכוף נורמות שהוספו בחוק ניירות ערך לפי הוראות חוק העונשין. מסקנה זו מתחזקת אף לאור הסעדים המתבקשים בבקשה אשר הוסדרו בתיקון הנ"ל. נקבע כי אין מניעה לקיים דיון בטענותיהם של המבקשים בנוגע להטעיה ותרמית, ובמסגרתו תיבחן טענתם לנזק שהוסב להם.