ת"א 53674-05-14 ע.ד.א.ל תקשורת סלולרית בע"מ נ' חודרה

(פסק-דין, שלום בית שמש, השופט מוחמד חאג' יחיא): תביעת לשון הרע. התובעת עוסקת בשיווק מכשירי טלפון ניידים כמשווק מורשה של חברת פלאפון. הנתבע הועסק כסוכן שיווק אצל קבלן משנה שהתקשר עם התובעת בהסכם קבלנות. התובעת טענה כי הנתבע פרסם הודעת בלוג המהווה לשון הרע כלפיה, בה ייחס לה מעשים חמורים לפיה היא מנצלת סוכני שיווק ופוגעת בשכרם ותנאי העסקתם, בעוד שהוא מעולם לא הועסק על-ידה. התובעת טענה עוד כי הנתבע פרסם את תוכן ההודעה פעם נוספת, באמצעות קישור, בעמוד הפייסבוק של פלאפון. הנתבע הכחיש את טענות התובעת וטען, בין היתר, כי בעקבות לחץ שהופעל עליו שכר האקר שיסיר את הפרסום מהעמוד של פלאפון. עוד טען כי פרסם בעמוד הפייסבוק שלו את הדברים שכתובים בבלוג, אך הכחיש כי הוא מקור הפרסום בבלוג. נפסק - 
  • דין התביעה להתקבל באופן חלקי. בהודעה הראשון פורסם התוכן בבלוג ובהודעה השנייה פורסם קישור לבלוג זה. שתי הההודעות הן בעלות אותו תוכן. הנתבע פרסם את ההודעה השנייה (באמצעות קישור להודעה הראשונה). ביחס להודעה הראשונה, אמנם לא הוכח על-ידי התובעת כי הנתבע פרסם את ההודעה הראשונה בבלוג, אך הוכח, כעולה מדברי הנתבע עצמו, כי תוכן הבלוג פורסם על-ידו בעמוד הפייסבוק שלו וכי אחד ממכריו העביר את הפרסום לבלוג.
  • מתוכן ההודעות עולה שהן מבקשות לייחס אשם חמור הן למנהל קבלן המשנה והן לתובעת, תוך אזכור שמה במפורש, ללא כל אבחנה ביניהם, כאשר מהות האשם היא יחסם הפוגעני לכאורה של המוזכרים לסוכני השיווק החדשים שהם מגייסים. יש לקבוע כי תוכן ההודעה הראשונה מהווה לשון הרע. ההודעה השנייה מהווה חזרה על ההודעה הראשונה, באמצעות פרסום הקישור לבלוג, וגם היא מהווה לשון הרע.
  • שתי ההודעות פורסמו במרשתת. אמנם לא ניתן לכמת את החשיפה של כל אחת מההודעות, אולם סביר כי מדובר בפרסומים לקהלים רחבים שמשתמשים במרשתת, זולת הנפגע, ואשר מספרם יכול ואינו ניתן לכימות. יסוד הפרסום התקיים לעניין שתי ההודעות.
  • לא הוכח על-ידי התובעת כי הנתבע הוא המפרסם של ההודעה הראשונה בבלוג. התקבלה הכחשתו הגורפת של הנתבע אודות פרסום הבלוג, אך הוא העיד כי התוכן בבלוג נכתב על-ידו ופורסם בדף הפייסבוק שלו וכי הדברים הועתקו לבלוג על-ידי חברו. גם אם נמצא כי הנתבעת עצמו לא פרסם את הבלוג, הנתבע פרסם את תוכן הבלוג לעיני אנשים זולת התובעת ובעשותו כן פרסם לשון הרע אודות התובעת.
  • הנתבע העלה קישור לבלוג בעמוד הפייסבוק של פלאפון וכך הפיץ את תוכן ההודעה הראשונה וניתן לראותו כמפיץ לשון הרע. גם אם לא היתה זיקה בין הנתבע לבין תוכן הבלוג, די בהפנותו ללשון הרע שפרסם אחר כדי לקבוע כי הנתבע ביצע עוולה אזרחית. הנתבע אינו יכול להתגונן בטענה לפיה הדברים שפרסם הם חזרה על דברים שפורסמו קודם לכן. לפיכך, גם בפרסום ההודעה השנייה פרסם הנתבע לשון הרע אודות התובעת.
  • בפרסום מושא התובענה יש ייחוס של מעשים, בין השאר לתובעת, שהם בעלי גוון פלילי חמור. הנטל להוכיח את אמיתות הפרסום מוטל על הנתבע. נטל זה לא הורם. הנתבע לא הניח לפני ביהמ"ש תשתית מהימנה ומשכנעת כדי להוכיח קיומה של רמייה, עוקץ או נוכלות. ההתקשרות וההעסקה של הנתבע אצל קבלן המשנה נראית כמבוססת לכאורה על קשר חוזי שקוף ומתועד בכתובים סדורים. 
  • ההודעה, על תכניה ולשון הרע שבה, פורסמה בתפוצה רחבה מאוד. הנתבע לא התנצל על הפרסום ואף לא פעל באופן סביר להסרת פרסום ההודעה הראשונה. מצד שני, אין מחלוקת כי הפרסום השני הוסר סמוך לאחר פניית מנהל התובעת לנתבע. בהתבסס על מכלול השיקולים והנסיבות, הנתבע יפצה את התובעת בסך של 60,000 ש"ח וכן הוצאות משפט בסך 2,500 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ש"ח.
  • מתוקף סעיף 9(א)(2) לחוק איסור לשון הרע, הנתבע יפרסם, הן בדף הפייסבוק שלו והן כפי שפרסם את ההודעה השנייה, את דבר קיומו של פסק-הדין ואת תוצאותיו.