ת"ק 30270-06-16 בן חיים נ' החברה לפיתוח גני תקווה בע"מ (חל"צ)

אולי יעניין אותך גם

(פסק-דין, תביעות קטנות י-ם, הרשמת אפרת רחלי מאירי מרקוביץ): התובע טען כי קיבל מהנתבעת 3 מסרונים פרסומיים, ללא הסכמתו ואף לאחר שביקש להסיר את עצמו, בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת היא חברה עירונית המפעילה מרכזי ספורט בגני תקווה לרווחת התושבים. הנתבעת טענה כי ההודעות אינן מהוות "דבר פרסומת" והדגישה את היותה חברה ללא מטרת רווח. נפסק -

טענת הנתבעת לפיה היא חברה עירונית ללא מטרת רווח, המבטאת את רצון המועצה לרווחת תושבי גני תקווה, וכי שלוש ההודעות ששלחה לתובע אינן אלא מופע לכך, היא טענה השובה את הלב אולם אין בכך לספק לה הגנה או להוציאה מתחולת החוק. שאלת תחולת הוראות סעיף 30א על עמותה הפועלת ללא מטרת רווח לא הוכרעה בפסיקה. באשר לתוכן המסרונים, אפילו נמצא כי בזימון הנמענים ליום פתוח בקאנטרי או מילוי סקר בנושא חשיבותו יש משום מילוא אחר הפונקציה השלטונית ציבורית של המועצה, כחלק מחובתה לספק שירותי תרבות וחינוך לתושביה, וזאת באמצעות הפרטת השירותים דרך חברה עירונית, סבור ביהמ"ש כי ההודעות שנשלחו עונות להגדרת "דבר פרסומת". ייתכנו מצבים דו-מהותיים, מקום שחברת הפיתוח חושבת שני כובעים, הכובע השלטוני (כזרוע כלכלית של המועצה) והכובע העסקי ולפעולתה שני פנים. מדובר במבחן פונקציונלי, האם משלוח המסרונים הוא פעולה במישור המשפט הפרטי ונושא אופי מסחרי, או פעולה שלטונית ציבורית המבוצעת על-ידה. לא ניתן להתעלם מאופיו המסחרי של הקאנטרי, גם אם המועצה מסייעת בסבסוד הפעילות בתחומו וגם אם הפעילות היא בחינם.

פעילות הנתבעת מקדמת הן את תדמית המועצה והן את עסקיו של גוף פרטי. גם אם פעילות הנתבעת היא שלטונית מכוח מימוש שאיפותיה של המועצה אך יש בה גם ממד עסקי, כי אז הפעילות הנושאת אופי מעורב מקימה לנמען זכות לתבוע מכוח חוק התקשורת בשל אותו מסר פרסומי הנושא מימד עסקי. הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח כי לא ידעה שהיא משגרת לתובע דבר פרסומת בניגוד לחוק. יש לראות בשני המסרונים ששוגרו לתובע בנוגע לקאנטרי כ"דבר פרסומת". בנוגע להודעה השלישית, אכן מדובר בפעולה ללא מטרת רווח שיש בה רק לעדכן את ציבור התושבים על פעילות מטעם המועצה המספקת זאת לרווחת תושביה. התובע ניסה להקטין את נזקיו באמצעות בקשה להסרה מרשימת התפוצה, למרות שאינו מחויב לעשות כן לפי דין, על כן משלוח שתי הודעות נוספות לאחר מכן מהווה נסיבה לחומרה. חרף זאת, המקרה אינו נפל בגדר המקרים החמורים. הנתבעת הכירה באחריותה למקרה, מדובר בפרסום מסחרי שאינו פוגעני וכו'. עבור 2 ההודעות תשלם הנתבעת לתובע 750 ש"ח וכן הוצאות בסך 750 ש"ח.