רע"פ 5440/16 מדינת ישראל נ' עמר

(החלטה, ביהמ"ש העליון, השופט אורי שהם): בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בי-ם [עמ"י 368-06-16] שדחתה ערר שהגישה המבקשת על החלטת ביהמ"ש השלום בי-ם [ה"ת 23354-05-16]. במסגרת חקירה נגד המשיב, עצרה המשטרה את המשיב ותפסה שני טלפונים ניידים ושני מחשבים ניידים השייכים לו. ביום 10.5.2016 ביהמ"ש השלום דחה את בקשות המשיב להחזרת התפוסים לידיו. ערר שהגיש המשיב לביהמ"ש המחוזי התקבל חלקית. ביהמ"ש קבע כי התפיסה נעשתה כדין וכי ככל ולא יוצג טעם משכנע כי התפוסים דרושים להמשך החקירה, ניתן יהיה לשחררם לידי המשיב ובמידת הצורך לקבוע תנאים שיבטיחו את הצגתם כראיה. בהתאם להחלטה, הגישה המבקשת לביהמ"ש השלום בקשה להארכת תוקף החזקת התפוסים. ביום 14.6.2016 ביהמ"ש השלום דחה את הבקשה והורה להחזיר למשיב את מארזי המחשבים. לעניין החומר האצור בהם קבע ביהמ"ש השלום כי ניתן להבטיח את הצגתו כראיה במשפט בדרך של העתקת חומר המחשב והחזרת המקור למשיב, כשהוא מאשר כי מדובר בעותק זהה למקור. ביום 29.6.2016 ביהמ"ש המחוזי דחה ערר שהגישה המבקשת וקבע כי על העוררת להחזיר את מארזי המחשבים באופן מיידי למשיב. בנוגע לחומר האצור בהם, קבע ביהמ"ש המחוזי כי הדרך הנכונה היא להעתיק את החומר וכי המבקשת תחזיק את ההעתקים, לאחר שהמשיב או איש מקצוע מטעמו יחתמו על הצהרה כי ההעתק מלא ומדויק. בהתייחס לטענת המבקשת כי בכוננים נמצאים קבצים שהושגו בעבירה או עלולים לשמש לעבירה, התיר ביהמ"ש המחוזי למבקשת למחוק קבצים אלה, ובלבד שתשמור העתק מהם ותערוך רשימה מפורטת של הקבצים שנמחקו, שעותק ממנה יועבר למשיב. מכאן הערר. נפסק -

הבקשה אינה עומדת באמות המדינה למתן רשות ערר ב"גלגול שלישי". אין לקבל את השגות המבקשת על החלטת ביהמ"ש המחוזי גם לגופו של עניין. הערכאות הקודמות הפעילו את שיקול דעתן באופן נכון ומידתי, במטרה להקטין ככל האפשר את הפגיעה במשיב, בהתאם להוראות פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)[נוסח חדש], התשכ"ט-1969, העוסקות בתפיסת חפצים (סעיף 32(ב1) ו-34). אין פגם בקביעת ביהמ"ש המחוזי כי פרשנות לפיה כל מחשב שקיים לגביו חשד כי בוצעה באמצעותו עבירה, כמו גם הכונן הקשיח של אותו מחשב, דינם להישאר בידי המשטרה עד לסיום ההליכים, כדי להדוף טענה עתידית של זיוף או השתלת ראיות, אינה סבירה. אין להתערב בהחלטות שניתנו המאזנות בין השיקולים השונים ומגשימות את תכלית התפיסה בדרך פחות פוגענית בזכות הקניין של המשיב.