(פסק-דין, שלום חיפה, השופט אורי גולדקורן): תביעת לשון הרע שעניינה 5 פרסומים בקבוצת פייסבוק, בעיצומן של הבחירות לרשויות המקומיות בעיר עכו בשנת 2013. מול התובע (ראש העיר המכהן) וסיעתו התמודדה גם סיעתו של שלמה פדידה, עליה נמנתה גם סופי זנזורי, מורה לכינור שהועסקה על-ידי העירייה ואף הגישה נגדה תביעה בביה"ד לעבודה. הנתבע הוא בעלה של סופי, שפרסם בקבוצת פייסבוק פוסטים בזכות פדידה ובגנות התובע. בחלק מהפוסטים התייחס הנתבע לאירוע בו נורו יריות לעבר רכבו של התובע ובאחרים טען כי במהלך כהונתו התובע פעל למען קרובי משפחתו. נפסק - 

• פרסום ברשת חברתית באינטרנט הוא "פרסום" לאור ההגדרה הרחבה של מונח זה בסעיף 2 לחוק איסור לשון הרע. פרסומיו של הנתבע מתייחסים לאיש ציבור בעיצומה של מערכת בחירות והם נעשו בזירה ייחודית - רשת חברתית באינטרנט. השאלה האם יש בפרסומים משום לשון הרע תוכרע על-ידי ביהמ"ש מבלי שיהיה צורך להביא ראיות לגביה, באמצעות מבחן אובייקטיבי ובהתחשב במאפייני הפרסומים כאמור לעיל.
• בפסיקה נקבע כי באיזון הראוי בין חופש הביטוי בכלל וחופש הביטוי בענייני ציבור בפרט מזה, לבין השם הטוב בכלל ושמו הטוב של איש ציבור בפרט מזה, יש לתת משקל רב לאינטרס הציבורי בהחלפה חופשית של מידע בענייני ציבור הנוגעים לאישי ציבור.
• ביהמ"ש העליון עמד על הצורך להחיל את דיני לשון הרע על פרסומים באינטרנט "בשינויים המתחייבים", כאשר לא כל פרסום מגנה ומגונה מהווה עילת תביעה ולא לכל תגובית יש לייחס משקל. השופט בתיק הנוכחי סבר במקרה קודם כי הכרה בחופש הביטוי השמור לטוקבקיסט על לשון וולגרית ובוטה אין פירושה שבאינטרנט תתאפשר הקלות הבלתי נסבלת של הדיבה. עם זאת, הוא סבר כי התוצאה המתבקשת מאליה ביישום דיני לשון הרע לאינטרנט הינה שינוי בנקודת האיזון בין שתי הזכויות החוקתיות הנאבקות, חופש הביטוי והזכות לשם טוב, ומתן משקל רב יותר לחופש הביטוי. לעולם יש לבחון את תוכן הפרסום עצמו ולא ניתן להסתפק בזיהוי פלטפורמת הפרסום באינטרנט כפלטפורמה שיתופית כדי להעניק הגנה לכל ביטוי המופיע בה. 
• בחינת הפרסומים לפי הקשרם האובייקטיבי, תוך חיפוש נקודת האיזון בין הזכויות המתנגשות, מתוך הנחה שנקודה זו נוטה יותר לעבר חופש הביטוי כשעסקינן בפרסומים על אנשי ציבור הנוטלים חלק במערכת בחירות ובשיח ברשתות החברתיות באינטרנט, מביאה למסקנה כי במשקפיו של הקורא הסביר רק הפרסום החמישי של הנתבע מהווה "לשון הרע" כהגדרתה בסעיף 1 לחוק. פרסום זה נוקט לשון בוטה ופוגענית נגד התובע ומייחס לו התנהגות לא ראויה ואף מדמה את העירייה בעת כהונתו ל"בית בושת".
• לגבי פרסום זה יש לבחון את תחולתן של ההגנות השונות. לגבי הגנת "אמת דיברתי", לא הצליח הנתבע להוכיח כי במציאות האובייקטיבית התקיימו בעירייה, בתקופת כהונתו של התובע, יחסי מין בין העובדים או כי שררה בה אווירה מתירנית שאינה הולמת מוסד ציבורי. לגבי הגנות סעיף 15 - המטרה מאחורי הפרסום הייתה להשחיר את פניו של התובע. כוונת זדון ותום לב אינם דרים בכפיפה אחת. לנוכח כוונת הנתבע, ניתן לקבוע כי בפרסום החמישי הוכח אי-קיומו של תום לב.
• הערכת הפיצוי בגין עוולת פרסום לשון הרע נתונה להערכה שיפוטית, הבנויה על אמות מידה כלליות ועל נסיבותיו הקונקרטיות של הפרסום. אחד השיקולים לקולה שיש להביא בחשבון במקרה הנוכחי הינו הפלטפורמה בה נעשה הפרסום החמישי - רשת חברתית שיתופית באינטרנט. שיקול נוסף, שאינו שיקול מרכזי, הוא כי התובע נבחר פעם נוספת לכהן כראש העיר. יש להעמיד את סכום הפיצוי לטובת התובע על סך 20,000 ש"ח, בתוספת תשלום מחצית האגרה ושכר טרחת עו"ד בסך 3,510 ש"ח.