הרשעה בעבירות הימורים ומס בעקבות הפצת כרטיסי פריפייד לאתרי הימורים (הכרעת-דין, שלום ראשל"צ, השופטת שירלי דקל נוה):
העובדות: פרשיית שיווק והפצת כרטיסי הימורים (Prepaid) ברחבי הארץ, בהיקפים כספיים משמעותיים, באמצעות חברת MYM.COM, שהנאשם 1 הוא אחד מארבעת השותפים בה. הנאשם 2 עבד בחברה וכן שימוש כמפיץ עצמאי של כרטיסי ההימורים. החברה הפיצה כרטיסים ששימשו להימורים באתרים "ויקטור צ'נדלר" ו"סטן ג'יימס" (על רקע חסימת האפשרות לתשלום בהם באשראי). החברה גבתה עמלה משווי כרטיסי ההימורים ואת היתרה העבירה לאתרי ההימורים. החברה גבתה עמלה נוספת של 2%, ממפיצי הכרטיסים ("פיצוציות" לרוב), שמכרו למהמרים פרטיים את הכרטיסים שרכשו. הנאשם 1 היה בעל תפקיד בכיר בחברה, והאחראי על הקמת והפעלת מערך השיווק שלה.
השותפים בחברה הרוויחו כסף רב מהפצת ומכירת כרטיסי ההימורים, כתוצאה ממאמץ משותף, מתוכנן ושיטתי. הנאשם 1 ושותפיו השיאו את רווחי החברה כתוצאה מעבירות מס שביצעו במהלך הפעילות. הנאשמים הואשמו בעבירה של סיוע לארגון או עריכת משחקים אסורים, הגרלות והימורים, לפי סעיף 225, בצירוף סעיפים 31 ו-29(ב) לחוק העונשין. הנאשם 1 הואשם בנוסף בעבירות של עשיית פעולה ברכוש אסור, שימוש במרמה ותחבולה במטרה להתחמק מתשלום מס, ומסירת ידיעה כוזבת או מסירת דו"ח או מסמך אחר הכוללים ידיעה כאמור.
נפסק: ההגנה לא הציגה ראיות התומכות בטענה כי כרטיסי ההימורים אפשרו שימוש נוסף מאשר לשם הימורים באתרים (כגון רכישת מוצרים ברשת), ואף לא הביאה ראיות לכך שרוכשי הכרטיסים קנו את הכרטיסים שלא למטרות הימורים, או כי השתמשו בהם שלא להימורים. לנאשם 1 היה חלק מרכזי בפעילות השוטפת של החברה. הוא היה חלק מהשדרה הניהולית שלה, שותף בה, וקיבל חלק מרווחיה. גם תפקידו המשמעותי כאחראי על איסוף כספים מהמפיצים השונים, והעובדה כי החזיק במפתח הכספת של החברה, והפקיד בה באופן יום יומי את הכספים שגבה בסכומי עתק, מחזקים את המסקנה כי לא מדובר בעובד שכיר בתפקיד שיווק ומכירות, אלא בצלע מרכזית בחברה ושותף בניהולה.
הנאשם 1 היה שותף פעיל בחברה, שימש בה כמנהל בכיר, הכתיב מדיניות, הדפיס על חשבונו האישי מוצרי פרסום לטובתה, פעל ללא פיקוח ממשי, והיה בעל סמכויות נרחבות ומעורב בהיבטים שונים של ניהול החברה, לרבות העסקת עובדים ופיטוריהם, רכישת ציוד, הוראה על פתיחת כרטיסים מול חברות ההימורים, אחריות על מערך שיווק והפצת הכרטיסים ברחבי הארץ, וניהול המערך הכספי של החברה הלכה למעשה. הגרסה לפיה ביצע כל זאת תמורת שכר חודשי של 5,000 ש"ח היא מופרכת, ותלושי השכר שהציג פיקטיביים. הנאשם 2 היה מעורב בהליך הפצת כרטיסים ההימורים ומכירתם לציבור הרחב, הן כשליח למפיצים שונים במסגרת עבודתו בחברה, והן כמפיץ עצמאי של כרטיסים לאנשים פרטיים.
החברה ביצעה את הפעולות הנדרשות לתיקוף כרטיסי ההימורים מול נציגי אתרי ההימורים, כדי שהמהמרים יוכלו להשתמש בכרטיסי ההימורים באתרים. כ-40 מפיצים הפרוסים ברחבי הארץ עבדו עם החברה ושיווקו עבורה את כרטיסי ההימורים למהמרים הפרטיים. על מערך ענף זה היה מופקד הנאשם 1. מדובר ברכישות בהיקפים כספיים גדולים ביותר, שרובן בוצעו מבלי שהוצאו קבלות או חשבוניות. יש לדחות את טענות ההגנה בדבר אי תקינות ההליך המשפטי, או בדבר פגיעה בזכות ההיוועצות עם עו"ד.
האישום מייחס לנאשמים עבירה של סיוע לארגון או עריכת משחקים אסורים, הגרלות והימורים. תכלית האיסור הפלילי היא להקל את נטל ההוכחה בדבר החזקה וניהול של מקומות למשחקים אסורים, על רקע המודעות לסכנות האורבות לציבור ממשחקים מעין אלו, העלולים להביא עמם להתמוטטות כלכלית, חברתית ומשפחתית של הפרט והסובבים אותו ואף לעודד פשיעה. המאשימה ביקשה להרשיע את הנאשמים בעבירה של סיוע, ולא בעבירה המושלמת. הנאשמים פעלו מתוך מטרה לסייע לחברות ההימורים. הם יצרו ואיפשרו את התשתית הארגונית למכירת הכרטיסים בישראל, דרך המפיצים השונים, כשכרטיסים אלו היוו את אמצעי התשלום לפעילות ההימורים. יש לראות את הנאשמים כמבצעים בצוותא.
לא מדובר במעשים חד פעמיים, אלא בפעילות מתמשכת לתקופה משמעותית, במהלכה הנאשמים פעלו במטרה לסייע לחברות ההימורים בחו"ל להשיא את רווחיהן, בהיקף כספי נרחב ובמסגרת חברה המיועדת לכך. המאשימה הוכיחה את היסוד העובדתי הנדרש של עבירת הסיוע מעבר לכל ספק סביר, לאחר שהוכח כי ייעודם העיקרי של הכרטיסים שנמכרו על ידי הנאשמים היה לשם הימורים באתרי ההימורים. כן הוכח היסוד הנפשי הנדרש, שכן הנאשמים היו מודעים לאי חוקיות פעילותם.
הנאשמים טענו כי הסתמכו על חוות דעת משפטית באשר לחוקיות פעילות החברה, ובהתאם לה סברו כי אין מניעה חוקית לכך. טענת ההסתמכות על עצת עו"ד מכרת כסייג לאחריות פלילית בשל טעות במצב משפטי, הקבוע בסעיף 34 יט לחוק העונשין. יש לדחות את הטענה. לא הונחה התשתית הראייתית לטענת ההסתמכות. מדובר בחוות דעת חלקית שאינה מנתחת את המצב המשפטי לאשורו ולפי ההחלטה בעניין קרלטון, אף שקבעה כי הימורים באמצעות רשת האינטרנט אינם חוקיים. אף אם נניח כי היתה הסתמכות, זו לא היתה כנה ובתום לב. חוות הדעת אף התבססה על ההנחה כי הכרטיס משמש כאמצעי תשלום אלטרנטיבי לקניות ברשת, כחלופה ופתרון לאנשים שאינם מחזיקים בכרטיס אשראי בינלאומי. הנאשמים לא חשפו בפני עורך הדין המייעץ את כל העובדות הרלוונטיות למקרה הנדרשות לצורך חוות הדעת.
ההגנה טענה לאכיפה בררנית, משום שקיימות דרכים נוספות להירשם לאתרי ההימורים, לכן הנאשמים אינם מונופול לרישום לאתרי ההימורים. ההגנה טענה כי המאשימה לא פעלה נגד חברות האשראי, הבנקים ואח'. יש לדחות את הטענה. הנאשמים לא הניחו את הבסיס הראייתי הנדרש ולא הוכיחו כי עניינם דומה לחברות האשראי, הבנקים או כל גורם אחר. הנאשמים הורשעו בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום.