(פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופטת שלומית בן יצחק): התובע טען להפרת סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 ומנה בתביעתו 15 נתבעים, כאשר עם חלקם הגיע להבנות קודם למועד הדיון. נפסק - דין רובה של התביעה להידחות. לאור הסבריו של הנתבע 2 באשר לאופן הרישום באתר בשתי התקופות הרלבנטיות, השתכנע ביהמ"ש כי במסד הנתונים של הנתבע 1 אכן נרשם אדם שמסר את כתובות המייל של התובע וכן כי מספר ה-IP נרשם אוטומטית באותו מסד נתונים. בנסיבות העניין, אין מקום להטיל חובה מוגברת לבירור נוסף בעניין זהות השולח. בנסיבות המקרה ומבלי להידרש לשאלה האם התובע הוא זה שנרשם בפועל בעצמו לאתר, יש לקבוע כי אין מדובר במשלוח "ביודעין" של דברי פרסומת בניגוד לחוק התקשורת. העובדה שהוכחה לפיה תוך זמן קצר יחסית נרשמו לאתר שני אנשים באמצעות כתובת מייל שניתן לשייכה לתובע, יש בה כדי לחזק את טענות הנתבעים 1-2. הגרסה המסתברת היא כי הנתבעים 1-2 פעלו מבלי שהפרו את הוראות החוק בעת משלוח דברי הפרסומת. יחד עם זאת, בארבע מתוך ההודעות לא ציינו כי מדובר בפרסומת. לאחר שנמצא כי הנתבעים 1-2 פעלו כדין, אין מקום לבחון את התנהלות יתר הנתבעים, שכן הנתבעים 1-2 סברו כי רישומו של התובע, או אדם שעה שימוש בפרטי התובע, הוא כדין. הסברי יתר הנתבעים מקובלים, לפיהם ביצעו את הבדיקות הנדרשות על-מנת להבטיח כי הודעות הפרסומת יישלחו כדין באמצעות הנתבעים 1-2 וכן אינם מקלים ראש בהוראות חוק התקשורת, מבינים את השלכותיו, את מטרתו ואת הצורך לקיימו בצורה דייקנית. הנתבע 2 ישלם לתובע 500 ש"ח בשל אי עמידה בדרישות אופן משלוח ההודעה כאמור לעיל.