ת"א 30085-03-15 כהן נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ

אולי יעניין אותך גם

(פסק-דין, שלום חיפה, השופט אורי גולדקורן): התובע טען כי הנתבעת גבתה ממנו כספים ביתר. בנוסף, התובע טען כי השימוש שעשתה הנתבעת בפרטי כרטיס האשראי שלו, עבור עסקאות שלא אישר, מהווה עוולה אזרחית של פגיעה בפרטיות לפי סעיף 2(9) לחוק הגנת הפרטיות. נפסק - בהקשר העובדתי של המקרה הנוכחי, אין לראות בשימוש שביקשה הנתבעת לעשות בהרשאה לחיוב כרטיס האשראי של התובע כ"שימוש בידיעה על עניניו הפרטיים". 4 טעמים לדבר: הידיעה על נתוני הכרטיס נמסרה לנתבעת על-ידי התובע עצמו; השימוש שביקשה לעשות בידיעה נותר בד' אמות של יחסי התובע והנתבעת; השימוש בידיעה אינו פוגע ברציונל של הגנת הפרטיות, שהוא זכותו של האדם "להיעזב לנפשו"; אין בשימוש אלמנט של הבכת התובע. משאין מדובר ב"עניניו הפרטיים של אדם", אין אנו מצויים בד' אמותיו של חוק הגנת הפרטיות. אף אם היה מגיע ביהמ"ש למסקנה כי מדובר בעניניו הפרטיים של אדם, היה צורך לבחון את התנאי המצטבר הנוסף בסעיף 2(9) והוא כי השימוש בהרשאה לחיוב כרטיס האשראי של התובע נעשה שלא למטרה שלשמה נמסרה אותה ידיעה. יש ליישם פירוש מרחיב למונח "מטרה" בסעיף 2(9), שאם לא כן עלולים להילכד ברשתו של הסעיף מצבים שבינם לבין פגיעה בפרטיות אין ולא כלום. במקרה זה, המטרה של הפקת 2 החשבונות על-ידי הנתבעת וניסיונה לפעול בהתאם להרשאה לגביית החוב באמצעות כרטיס של התובע, תאמה את המטרה שלשמה ניתנה הרשאה זו והיא גביית חובות התובע לנתבעת לפי ההסכם ביניהם. משאין מדובר בשימוש "שלא למטרה שלשמה נמסרה", לא מתקיימת פגיעה בפרטיות כמובנה בסעיף 2(9) לחוק. אף אם היה ביהמ"ש מניח כי מתקיימת פגיעה בפרטיות, נראה כי חלה לגביה ההגנה שבסעיף 6 לחוק, על פיו פגיעה של מה בכך אינה מקנה זכות לסעד. נראה כי אף חלה ההגנה המהותית שבסעיף 18(2)(ד) לחוק הגנת הפרטיות, לפיה הנתבעת עשתה את הפגיעה בתום לב תוך ביצוע עיסוקה כדין ובמהלך עבודתה הרגילה, ושלא דרך פרסום ברבים. ממילא, אין זה המקרה לפסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק. התביעה נדחתה.