ק"פ 56440-06-15 סעדיה נ' כהן

אולי יעניין אותך גם

(הכרעת-דין, שלום ת"א, השופטת תרצה שחם קינן): הקובל הגיש נגד הנאשם קובלנה המייחסת לו עבירות לפי סעיפים 6 ו-8 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965. הקובל הוא עו"ד שייצג את הנאשם. הקובל הגיש תביעה אזרחית נגד הנאשם שעניינה בחוב שכר-טרחה. התביעה הסתיימה בפס"ד שחייב את הנאשם לשלם לקובל. הקובל טען כי הנאשם שלח למשרדו שני מכתבים בדוא"ל, תוך שימוש בלשון הרע ובביטויים פוגעניים, שהגיעו לעיון הנוכחים במשרד הקובל. הנאשם כפר באישום וטען כי אין במשלוח ההודעות כדי להקים עבירה לפי החוק, שכן שלח את הדוא"ל אישית לקובל ולא למספר אנשים. כן טען הנאשם כי עומדת לו הגנה לפי סעיף 15(3) לחוק. נפסק - לפי ס' 6 לחוק, על-מנת להוכיח עבירה של פרסום לשון הרע, נדרש להוכיח פרסום, המהווה לשון הרע, שפורסם בכוונה לפגוע, והגיע לשני בני אדם לפחות זולת הנפגע. הקובלנה ייחסה לנאשם עבירה של פרסום לשון הרע בשתי הזדמנויות בהן שלח הודעות דוא"ל למשרד הקובל, אך לא הוכח כי המכתב השני הגיע לשני בני אדם לפחות זולת הנפגע ועבירה זו לא הוכחה. אשר למכתב הראשון, לא הוכחו כל יסודות העבירה. הקובל טען כי הנאשם ידע כי בהודעות הדוא"ל הנשלחות אליו מעיינים עובדים נוספים במשרדו. עיון במכתב מלמד כי הוא נשלח לכתובת "[שם הקובל]-עו"ד" ולא לכתובת של משרד. הנאשם פנה במכתב אל הקובל בגוף שני ומכאן שהמכתב נחזה להיות מכתב אישי המופנה אל הקובל. שימוש בתיבת דוא"ל מחייב שימוש בסיסמה. על-מנת שאחרים במשרדו של הקובל יוכלו לעיין בהודעות הנשלחות לתיבת הדוא"ל שלו עליו לאפשר להם לעשות כן.

אף אם המכתב "עשוי להגיע לאדם זולת הנפגע" הרי עשוי הוא להגיע לאחרים ביוזמת הנפגע עצמו ותוך מתן הרשאה לאחרים לעיין בהודעות אישיות הנשלחות אליו. התקשורת באמצעות המחשב מחליפה היום את דרכי התקשורת המסורתיים בכתב, ויש לראות בהודעת הדוא"ל בענייננו כמכתב שנשלח לכתובתו האישית של הקובל, אשר מסר את המפתח לתיבת הדוא"ל שלו לאחרים, ובא בטרוניה על כך שמכתבים שיועדו אליו, הגיעו אף אליהם. הטענה לפיה יש במשלוח הודעת דוא"ל לתיבה אישית משום "פרסום" אינה עולה בקנה אחד עם השפה העברית. לא הובאה כל ראיה להיותו של הנאשם מודע לקיומה של אפשרות כי שני בני אדם או יותר זולת הקובל יקראו את מכתביו ומכאן שלא הוכחו כל יסודות העבירה. משלא הוכיח הקובל ברמה הנדרשת בפלילים את ביצועה של העבירה, יש לזכות את הנאשם. אף לא הוכח כי המכתב נשלח בכוונה לפגוע בקובל. אין די בקיומו של מכתב בעל תוכן פוגעני כדי להביא למסקנה שנתקיימה במפרסם "כוונה לפגוע" ברמת ההוכחה הנדרשת בפלילים.