(פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופט טל חבקין): תביעה שעניינה בדרישה לפיצוי בגין שיגור 84 דברי פרסומת אל התובע בדוא"ל, ללא הסכמתו, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת 1 היא חברה שעסקה בדיוור ישיר של דברי פרסומת בדוא"ל והנתבע 2 הוא דירקטור ובעל מניות יחיד בה. נפסק - אין מחלוקת כי הנתבעת שלחה לתובע את ההודעות כולן ושהתובע ביקש להסיר את עצמו מרשימת התפוצה לפחות פעמיים, ללא הועיל. הנתבעת לא הוכיחה שהתובע נרשם למאגר ושאישר לה לשלוח לו דברי פרסומת. היא לא ניסתה להציג את התהליך הרגיל שבמהלכו נהגה לקבל אישורים למשלוח. אין די בהצגת מסמכים בהם נכתב שאירעה פריצה למערכותיה. כדי לעמוד בנטל, היה על הנתבעת להביא לעדות את מי שערך את המסמכים או לכל הפחות לכלול בהם פירוט מתאים בדבר דרך ההרשמה, מידע הנוגע לפריצות ומה נעשה כדי למנען. אף בהנחה שאירעו פריצות ואבדו נתונים, אין חולק כי כל אירועי הפריצה היו בשנת 2011, לפני שהתובע ביקש להסיר עצמו מהרשימה ולפני שהחל לקבל הודעות לראשונה. אף לא ברור מדוע החלה הנתבע לשלוח לתובע הודעות רק בשנת 2013 אם נרשם למאגריה הרבה קודם לכן. לא ניתן טעם מניח את הדעת מדוע לא הוסר התובע כשביקש זאת בפעם השנייה. הנסיבות הללו חמורות למדי לפי אמות המידה שנקבעו בפסיקה והן מטות את הכף לפסק פיצוי ברף הגבוה.

מנגד, ניצבים שיקולים המטים את הכף להפחית מסכום הפיצוי. לנוכח תכליתו הייחודית של הפיצוי, עולה השאלה האם נתבע שהפר את החוק באופן סדרתי והתקבלו נגדו תביעות רבות, יכול לטעון ששילם בגין ההפרות במצטבר פיצוי שדי בו כדי להרתיעו, ועל כן יש מקום להפחית מסכום הפיצוי וייתכן אף להימנע מלפסוק אותו כליל. יש להשיב על שאלה זו בחיוב, לפחות בכל שאמור בהפחתה. נתבע סדרתי הטוען שהורתע כשיקול להפחתת הפיצוי, נדרש לטעון ולהראות שני תנאים מצטברים: שהפסיק את פעילותו המפרה וכי נפסקו נגדו פיצויים לדוגמה בסכום מצטבר שדי בו כדי להרתיעו במידה מספקת. הנתבעת טוענת כי הפסיקה כל פעילות מפרת חוק והציגה אישור על ביטול מאגר המידע שהיה ברשותה. התובע לא סתר טענה עובדתית זאת. הנתבעת אף הניחה תשתית מתאימה להפחתת סכום הפיצוי שעה שניתנו נגדה מספר פסקי דין שחייבו אותה בפיצוי לדוגמה, שיש בהצטברם אפקט מרתיע. פיצוי בסך 15,000 ש"ח לחובת הנתבעת הוא סביר בנסיבות העניין. שאלה נפרדת היא האם יש מקום לחייב את הנתבע, דירקטור יחיד בנתבעת - באופן אישי בפיצוי לדוגמה. השאלה אם נושא משרה בתאגיד בא בגדר "מפרסם" שניתן לחייבו באופן אישי, בלא שהוכחו היסודות לחיוב אישי לפי דיני הנזיקין הכלליים, אלא על סמך החזקה הקבועה בסעיף 30א(ח) לחוק, טרם הוכרעה על-ידי ביהמ"ש העליון ובתי המשפט נחלקו בה. במקרה זה אין צורך להכריע בשאלה זו, משום שיש לחייב את הנתבע אישית מכוח דיני הנזיקין הכלליים (עקרון האחריות האישית). הסכום שייפסק לחובת תאגיד אינו נדרש להיות זהה לסכום שייפסק לחובת נושא משרה שעיוול. הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע סך של 7,500 ש"ח. הנתבעת 1 תשלם לתובע סכום נוסף של 7,500 ש"ח. הנתבעים ישאו, ביחד ולחוד, בהוצאות בסך כולל של 600 ש"ח.