תמ"ש 8719-06-13 נ.ו נ' א.ו ואח'

(פסק-דין, משפחה ירושלים, השופט איתי כץ): תובענות הדדיות בין בני משפחה לפי חוק איסור לשון הרע, בשל ביטויים שכתבו הצדדים, או חלקם, זה כנגד זה, ברשת החברתית פייסבוק. נפסק - על התובעת מוטלת החובה לפרט כבר בכתב התביעה מהם הפרסומים המדוייקים שלשיטתה עולים כדי לשון הרע, על-ידי מי בוצעו ויתר העובדות הנדרשות על-מנת לבסס עילת תביעה. לגבי חלק מהפרסומים, הפגם נרפא בעקיפין בשלבים מאוחרים יותר של ההליך, אך לגבי יתר הפרסומים כל מה שהונח בפני ביהמ"ש הוא צילומים של דפי הפייסבוק ללא התייחסות או הסבר מצד התובעת מה מוכיחים הצילומים הללו. לגבי פרסומים מסוג זה, צילומים שהוגשו ללא פירוט טענות נלווה, אין מנוס מדחיית התביעה. אין מחלוקת כי כל הפרסומים פורסמו בפייסבוק, במסגרת תגובות ופוסטים שנכתבו על גבי הדפים האישיים של הצדדים בפייסבוק, באופן פומבי, ולא במסגרת תכתובת פרטית. במובן זה מתקיים יסוד ה"פרסום" לפי החוק. התכתובת הפומבית בין התובעת לנתבעת 1, בדף הפייסבוק של התובעת, עולה כדי לשון הרע, שכן במסגרתו פרסמו שתי הנשים זו כנגד זו אמירות העלולות לבזות, לפגוע או להשפיל, לעיני קוראי דף הפייסבוק. מרבית האמירות בפרסומים של שתי הנשים הן גידופים, אשר לפי רוב, חרף הבוטות שבהם, קורא סביר לא ייחס להם משמעות אמת. עם זאת, נכללו בדבריהן גם התבטאויות החורגות מגידופים בלבד. גם התובעת וגם הנתבעת 1 ביצעו פרסום של אמירות העולות כדי "לשון הרע" זו נגד זו. נוכח חומרת התגובות של הנשים זו כלפי זו, החורגת מהכחשה סבירה של דברי האישה האחרת, לא ניתן למצוא כי האמירות חוסות תחת הגנת תום הלב (ובפרט הטענה לפי סעיף 15(10) - "היא התחילה").

התובעת טענה גם כי נתבע 2 ביצע שני פרסומים כלפיה העולים כדי לשון הרע. באשר לפרסום הראשון ("פח אשפה"), שמה של התובעת כלל אינו נזכר בו ולא ניתן להבין למי הוא מתייחס. ביחס לפרסום השני (פרסום דמות החבובות "מיס פיגי"), הרי שפרסום לפי חוק איסור לשון הרע יכול שייעשה באמצעי ויזואלי. מדובר בתמונה שנלווה לה כיתוב מילולי שקורא סביר מבין אותו בלשון סגי נהור. הפרסום גם לא חייב לנקוב בשם מפורש של הנפגע ובלבד שניתן להבין מתוכו למי הוא מרמז. העברת המסר במקרה זה נעשתה בפומבי, לעיני קוראי דף הפייסבוק של הנתבע 2. מהתגובות עולה כי כל המגיבים הבינו כי הנתבע 2 מייחס את התמונה והכיתוב הנלווה לה לתובעת. הפרסום מהווה לשון הרע כיוון שהוא משווה את ממדי גופה של התובע לאלו של דמות קריקטורה של חזרזירה, באופן משפיל ונלעג. בפרסום זה ביצע הנתבע 2 עוולת לשון הרע כלפי התובעת. תביעתו האישית נגד התובעת נדחתה בהיעדר עילה. גם הנתבעת 3 ביצע פרסום פומבי פוגע כלפי התובעת, בדף הפייסבוק שלה, המהווה לשון הרע וטענת ההגנה שהעלתה אינה יכולה לעמוד. אף תביעתה שכנגד נדחתה. הצדדים לא הוכיחו נזק והסתמכו על הסעיף המאפשר לביהמ"ש לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק. במקרה זה הפגיעה יחסית מצומצמת, שכן מדובר בתכתובת נקודתית בדפי הפייסבוק של הצדדים, אשר החשיפה אליהם מוגבלת. התובעת והנתבעת 1ישלמו האחת לשנייה סך של 10,000 ש"ח. הנתבע 2 ישלם לתובעת 5,000 ש"ח והנתבעת 3 תשלם לתובעת 1,000 ש"ח. כל צד ישא בהוצאותיו.