(פסק-דין, תביעות קטנות נתניה, השופט אלי ברנד): התובע טען כי הנתבע שלח אליו 8 הודעות דוא"ל פרסומיות ללא הסכמתו, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. נפסק - לסעיף 30א ערך מיוחד כאמצעי לחינוך החברה ולתיקון התופעה עימה מנסה המחוקק להתמודד. במקרה זה עסקינן במשלוח 8 הודעות דוא"ל הכוללות תוכן פרסומי מטעם הנתבע אל התובע, ללא קבלת הסכמתו מראש, חלקן לפני הגשת התביעה וחלקן אחריה, כאשר התובע לא עשה מאומה לשם הפסקתן עד הגשת התביעה. לפי פסיקת ביהמ"ש העליון, היה מקום לצאת מנקודת מוצא של הפיצוי המירבי לכל אחד מההודעות. יחד עם זאת, לא בכל מקרה ראוי לפסוק את הפיצוי המירבי הקבוע בחוק ויש לקחת בחשבון את מכלול הנסיבות. במקרה זה יש לקחת בחשבון את היקף פעילותו העסקית הצנוע יחסית של הנתבע והעובדה כי גם המפרסם עימו התקשר אינו גוף פרסום גדול והרצון שלא לפגוע בו באופן לא מידתי. התובע הסכים במפורש כי התוצאה הכספית תהיה צנועה כל עוד תאמר אמירה במישור העקרוני ביחס לסוגיה בפסק-הדין, גישה הראויה לכבוד. אין זה המקרה הראשון בו בתי עסק מפקידים את משלוח ההודעות הכוללות תוכן פרסומי מטעמם בידי ספקים חיצוניים ועולה מצידם הטענה כי במצב דברים זה הם שולטים פחות על התנהלות השולח. יש לקוות כי האמירות הברורות של ביהמ"ש יביאו לכך שההתקשרויות החוזיות בין בתי העסק לספקי הפרסום שלהם יכללו קווים מנחים ברורים לשמירה על הוראות הדין בנושא זה. הנתבע ישלם לתובע סך של 2,000 ש"ח וכן הוצאות משפט בסך 350 ש"ח.