(פסק-דין, תביעות קטנות י-ם, הרשם בנימין בן סימון): התובע טען כי הנתבעת שלחה אליו 2 מסרונים המהווים דבר פרסומת, ללא הסכמתו ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע טען כי לא מסר את מספר הטלפון לנתבעת וכי המסרון הראשון לא כלל אפשרות למשלוח הודעת סירוב. הנתבעת הודתה במשלוח דבר הפרסומת וטענה כי "בשל טעות אנוש" שורבב מספר הטלפון של התובע לרשימת חברי מועדון הלקוחות. נפסק – דין התביעה להתקבל. אין מחלוקת כי הנתבעת שלחה דברי פרסומת בשני המסרונים ללא הסכמת התובע. המחלוקת היא האם הנתבעת צריכה לשאת באחריות כאשר מקור משלוח ההודעות הוא בטעות אנוש. בית המשפט דחה את טענת הנתבעת לפיה היא אינה צריכת לשאת באחריות משום שהיא "חברה גדולה" שמשקיעה משאבים רבים על מנת לעמוד בדרישות החוק. אין בכך סיבה להפחית מגובה הפיצוי המקסימלי הקבוע בחוק. חברות כמו הנתבעת צריכות לשאת באחריות כיוון שהן מודעות לחוק. יתרה על כך, על החברה היה להבטיח כי לא יוזנו במערכת המשגרת הודעות שיווקיות פרטי קשר שאינם של חברי מועדון. על הנתבעת היה להבטיח מלכתחילה כי לא יישלחו מסרוני פרסומת ללא אפשרות הסרה. הנתבעת תשלם לתובע 2,000 ₪ וכן הוצאות משפט בסך 850 ₪.