(החלטה, ביהמ"ש העליון, השופטים חיות, פוגלמן ועמית): ערעור על גזר דינו של ביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד מיום 6.4.2014 [תפ"ח 102/12], שהרשיע את המערער על פי הודאתו בעבירות של ניסיון להטרדה מינית של קטין אשר טרם מלאו לו 15 שנה, בניסיון למעשה מגונה בו ובהחזקת פרסום תועבה שבו דמות קטין. המערער פנה לקטין במסגרת צ'אט (מדובר היה בשוטר שהתחזה לקטין במסגרת מבצע לאיתור חשודים המנסים ליצור קשר מיני עם קטינים ברשת), ובמהלך ההתכתבויות הציג לקטין שאלות בוטות בעלות צביון מיני, תיאר מעשים אשר ביצע לכאורה בקטינים, העיר הערות מיניות ואף תיאם עמו מפגש במהלכו נתפס. באישום נוסף הואשם המערער בהחזקתם של קבצי מחשב שבהם תמונות וסרטונים של קטינים המוצגים בעירום חלקי ומלא. ביהמ"ש המחוזי דן את המערער לתשעה חודשי מאסר בפועל. מכאן הערעור. נפסק – הלכה היא כי ערכאת ערעור מתערבת בעונש אשר הטילה הערכאה הדיונית אך ורק במקרים אשר בהם מתקיימת חריגה משמעותית וניכרת ממדיניות הענישה הנהוגה או במצב עת נפלה טעות מהותית בקביעת ביהמ"ש. במקרה דנן העונש אשר הוטל על המערער אינו חורג ממדיניות הענישה המקובלת והנוהגת בעברות בהן הורשע, שהן עברות מין כנגד קטינים שבהן טמונה חומרה רבה. ביהמ"ש המחוזי הדגיש את הצורך בהגנה על שלמות נפשם וגופם של קטינים ומניעת פגיעות מיניות וניצולם באמצעות האינטרנט ובדבר מדיניות הענישה הנהוגה בעברות מין המבוצעות בה. אין להקל בעונש משום שהמעשה בוצע במרחב הווירטואלי, והעובדה כי עברות המין בוצעו באמצעות האינטרנט אין בה להיחשב נסיבה לקולא, זאת עקב הנגישות הגדולה של האינטרנט וחשיפתם העצומה של קטינים אליה, עקב הקלות הרבה בביצוען של עברות מין באינטרנט והמספר הרב מאוד של קורבנות פוטנציאליים וכן עקב העובדה כי עברות אלו מתבצעות בשעה שהקטינים נמצאים בביתם שהוא מבצרם. צוינו אף טעמים נוספים לאי התערבות בגזר הדין, ביניהם תסקירי שירות המבחן. אי לכך נדחה הערעור.