(פסק-דין, מחוזי חיפה, השופטים גריל, טאובר וג'יוסי): ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש השלום בחיפה מיום 21.5.2015 [ת"א 3391-12-12 לנצמן נ' מדינת ישראל - משרד החינוך], שדחה את תביעת המערער. המשיבה פיתחה מערכות תוכנה לניהול אדמיניסטרטיבי של בתי ספר שבאחריותה (מנב"ס ומנב"ס נט), שהותקנו על מחשבים במוסדות חינוך רשמיים ובלתי רשמיים, הכוללות פונקציות שונות, לרבות ניהול מערכת שעות. המשיבה החליטה לאפשר לבתי הספר לטעון קובץ, המאפשר בניית מערכת שעות קבועה מתוכנות של גורמים פרטיים חיצוניים. המשיבה יידעה בדבר את בתי הספר וכן ספקי תוכנות פרטיים לבניית מערכת שעות, לרבות המערער (העוסק בפיתוח תוכנה המיועדת לבנייה אוטומטית של מערכת שעות). המערער טען כי שדרג את התוכנות שברשותו כך שיתאימו לתוכנת המשיבה, אלא שהניסיון לעבוד עם התוכנה שפיתח לא צלח, התגלו תקלות שונות ומשרד החינוך סירב לתקנן ולשתף עמו פעולה. המערער טען כי נכרת הסכם בינו לבין משרד החינוך, על כל סממניו המשפטיים, כאשר המשיבה סירבה לשתף עמו פעולה, הפרה את ההסכם והסבה לו נזקים, כך שהתוכנה שפיתח אינה רלבנטית עוד. המשיבה טענה, בין היתר, כי לא נכרת מעולם חוזה בין הצדדים, כי מעולם לא הציעה למערער כל הצעה וכי אינה חבה למערער דבר.

ביהמ"ש קמא פסק כי לא התקיימו היסודות לכריתת הסכם בין הצדדים ובין היתר כי אין בטופס שמילא המערער כדי להעיד על גמירות דעת של הצדדים להתקשר בהסכם לפיו מתחייבת המשיבה לדאוג לממשק תקין בין תוכנת המערער לתוכנה שלה. ביהמ"ש קמא הבהיר כי מאחר ולא ניתנה הצעה לייצר תוכנה פרטית, אשר ייעשה בה שימוש בידי המשיבה, ואף לא התחייבות של המשיבה כי תדאג לממשק תקין בין התוכנות, אלא לכל היותר הודעה למנהלי בתי הספר אודות התנאים הנדרשים לתוכנה הפרטית, ככל שיבחרו לעשות שימוש בתוכנה פרטית, אזי לא מתקיים יסוד המסוימות. מכאן הערעור. נפסק -

לא נפלה כל טעות או שגגה בפסק דינו של ביהמ"ש קמא ודין הערעור להידחות. הערעור נסוב בחלקו כנגד ממצאים עובדתיים ולקביעות מהימנות, כאשר  אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות מסוג זה. אין מקום להתערב בקביעות ביחס למגעים שהתקיימו בין הצדדים. צדק ביהמ"ש קמא משקבע כי לא עלה בידי המערער להצביע על הצעה שהציעה לו המשיבה, לא כל שכן פנייה המעידה על גמירות דעת ועל כוונה ליצור יחסים משפטיים עמו, והעומדת אף בתנאי המסוימות הנדרש. המשיבה לא פנתה כלל אל המערער או אל יצרני התוכנות הפרטיים, לצורך התקשרות עמם, אלא פנתה למנהלי בתי הספר. פנייה זו כללה מידע בדבר האפשרות לעשות שימוש בתוכנות פרטיות והאופן שבו תתאפשר טעינת מערכת שעות בית ספרית קבועה מתוכנה פרטית לתוכנת המשיבה. אין במסמך זה כדי להצביע על הצעה שהוצעה למערער והוא אינו מצביע על גמירות דעת. אף לא היתה גמירות דעת מצד המשיבה להתקשר בחוזה משום שהסמכות להתקשר בחוזה אינה נתונה לכל עובד במשיבה, וזאת לפי חוק נכסי המדינה, והמערער לא טען או הוכיח כי הגיעה אליו פנייה כלשהי, לא כל שכן מגורם מוסמך. כל שהוכח כי עלה בידי המערער ליצור קשר עם עובדים טכניים של המשיבה, שסייעו בידיו מעבר לנדרש לצורך מציאת פתרונות לכשלים, אולם מכאן לא יכול היה המערער להתרשם כי נקשרה בינו ובין המשיבה התקשרות משפטית מחייבת. המכתב לבתי הספר המיידע אותם על אפשרות השימוש בתוכנות פרטיות, או המכתב במסגרתו נתבקש המערער למסור את פרטי הספק שלו, אינם יכולים להוות תחליף להצעה הכוללת תנאי הסכם מלא ובר ביצוע, המבטא מפגש רצונות בין הצדדים. אין בסיס לטענת המערער כי המשיבה מחויבת היתה לדאוג להתאמת תוכנת המערער לתוכנות המשיבה.