(החלטה, ביהמ"ש העליון, השופטת מרים נאור): בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביה"ד הצבאי לערעורים [ע 89/14] בו התקבל ערעור המשיבה על זיכוי המבקשת בביה"ד הצבאי המחוזי, וב-[ע 51/15] בו התקבל בחלקו ערעורה של המבקשת על גזר-דינה. נגד המבקשת הוגש כתב אישום המייחס לה גניבה של מכשיר סלולרי של חברתה ליחידה. דבר הגניבה התגלה לאחר שאזרח באותה יחידה, שנתבקש לסייע להסיר את הנעילה מהמכשיר, בדק את מספר ה-IMEI של המכשיר (המספר האלקטרוני הסידורי) וצילם אותו באמצעות הטלפון האישי שלו ולאחר מכן פנה אל המתלוננת, שביררה את מספר ה-IMEI שלה מול חברת הסלולר. המספר שנמסר לה היה זהה למספר שצולם. ביה"ד הצבאי המחוזי זיכה את המבקשת מהמיוחס לה, בציינו כי גילוי מספרי ה-IMEI והשוואתם נעשו על-ידי מי שאינו מומחה לדבר ולא על-ידי הרשות החוקרת. ביה"ד הצבאי לערעורים קיבל את ערעור התביעה הצבאית. הוא סבר כי ההשוואה בין מספרי ה-IMEI אינה ראיה ודאית ומוחלטת, אולם היא עולה כדי ראייה נסיבתית, המצטרפת לראיות נסיבתיות נוספות לחובת המבקשת. מכאן בקשת רשות הערעור. נפסק -

דין הבקשה להידחות. אחת מהסוגיות אותן העלתה המבקשת היא האם ראייה אשר, לדבריה, החוק קובע לגביה כי יש להפיקה באמצעות חוקר מיומן, קבילה כאשר היא מופקת על-ידי אדם פרטי. המבקשת טענה כי חילוץ מספר ה-IMEI מהמכשיר הנייד נעשה שלא על-ידי חוקר מיומן ולפיכך מדובר בראיה שאינה קבילה. קביעות פסק הדין אינן בגדר הכרעה בשאלה עקרונית החורגת מגדרו של המקרה הקונקרטי. סעיף 23א לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)[נוסח חדש], התשכ"ט-1969, קובע כי "חדירה לחומר מחשב וכן הפקת פלט תוך חדירה כאמור, יראו אותן כחיפוש וייעשו על-ידי בעל תפקיד המיומן לביצוע פעולות כאמור". לצורך הדיון, יוצא ביהמ"ש בהנחה כי מכשיר סלולר כמוהו כמחשב לעניין חיפוש בו ועל כן היה על בעל תפקיד מיומן לערוך את החיפוש. ואולם, אף בהנחה שמכשיר סלולר עונה על הגדרת מחשב, הרי שלצורך הפקת מידע פשוט ממנו אין צורך במיומנות מיוחדת מעבר למיומנות של אדם סביר. מסיבה זו נקבע, למשל, כי כל שוטר יכול לבצע את המשימה הלא מורכבת של שליפת מסרונים ממכשיר סלולר. ביה"ד לערעורים קבע כי חשיפת מספר ה-IMEI היא "פעולה טכנית שמביאה לפלט מידי וברור". ביה"ד קיבל את העדויות שנשמעו לפיהן "ידיעת הקוד הנדרש לחשיפת מספר ה-IMEI איננה עניין נדיר, שכן אין המדובר במידע מקצועי ייחודי" וכי "אין המדובר בקוד, שהוא בבחינת סוד מקצועי כמוס של חברת הסלולר, אלא במידע מוכר, שפורסם". מסיבה זו מצא ביה"ד לקבל את הראיה, אולם הוא נתן לה משקל ראייתי מוגבל. מדובר בקביעות עובדתיות מובהקות של ביה"ד ובמשקל שנתן לראיות שלפניו. אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים מעין אלה. הבקשה נדחתה [קבצי החלטות ביה"ד לערעורים באדיבות המאגר המשפטי "נבו"].