ת"א 21945-07-14 פלוני נ' סמל ואח'

(פסק-דין, שלום הרצליה, השופט אילן סלע): תביעה בגין פגיעה בפרטיות ופרסום לשון הרע, שעניינה בתמונות שצולמו כ-30 שנה לפני מתן פסק-הדין. חמש תמונות פורסמו בספר "אנשי הפינגווין" שחיבר והוציא לאור הנתבע 1 (בתמונה אחת מופיע התובע בעירום מלא ובתמונות נוספות בעירום חלקי ופרובוקטיבי). הנתבע 1 פרסם שתיים מהתמונות הכוללות עירום חלקי גם בפייסבוק.

אחת התמונות, בה צולם התובע בעירום כמעט מלא, באופן פרובוקטיבי, יחד עם המילים "פסוקו של יום", פורסמה גם בכתבה על הספר במגזין Time Out (שמוציאה לאור הנתבעת 2, ושהנתבעים 3-4 עורכים ואחראים על תכניו). התובע טען כי הפרסומים נעשו בניגוד לרצונו, ללא קבלת הסכמתו, תוך פגיעה חמורה בפרטיותו ובאופן המהווה פגיעה גם בשמו הטוב (ייחוסו לקבוצת "אנשי הפינגווין). התובע טען, בין היתר, כי הנתבע 1 צילם את התמונות במסגרת פרטית, מתוך הבנה ברורה כי לא יפורסמו.

נפסק: סעיף 2(4) לחוק הגנת הפרטיות קובע כי פרסום תצלום אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו מהווה פגיעה בפרטיות. פרסום תמונות התובע, וודאי תמונת העירום המלא, אך גם התמונות האחרות בעירום חלקי, יש בהן כדי להשפילו ולבזותו. גם אם לגרסת הנתבעים מדובר בתמונות אמנותיות, אין בכך כדי להביא למסקנה שהן אינן עלולות להביא להשפלה ולביזוי של התובע. גם אם התמונות יכולות להתקבל אצל חלק מהציבור בשוויון נפש או אף בהערכה, קיים ללא ספק חלק בלתי מבוטל מהציבור שיתייחס לתמונות ולתובע המופיע בהן בבוז ובאופן שלילי. גם אם היה עולה בידי הנתבעים להוכיח כי התובע דגמן בעירום, הרי שהעובדה שהתובע, במקרה זה לפני כ-30 שנה, הצטלם במסגרת פרטית, אין בה כדי להוביל למסקנה שהתובע וויתר על פרטיותו לעולם והתיר את פרסום תמונות שלו מעין אלו ברבים כיום. מדובר גם בפגיעה בפרטיות לפי סעיף 2(11) לחוק, שכן מדובר בפרסום עניין הנוגע להתנהגותו של התובע ברשות היחיד. 

הפרסום במגזין של התמונה שפורסמה בספר, שהיא כאמור מה   ווה פגיעה בפרטיות לפי סעיף 2(4), מהווה פגיעה בפרטיות על ידי נתבעים 4-2 לפי סעיף 2(10) לחוק. עם זאת, אין מדובר בפגיעה בפרטיות לפי סעיף 2(6) לחוק, שעניינו בשימוש בשמו של אדם, כינויו, תמונתו או בקולו לשם ריווח. לא כל תמונה המתפרסמת בעיתון או בספר היא שימוש לשם רווח. הספר והכתבה במגזין לא עסקו כלל בתובע. הם עסקו בתופעה שהייתה קיימת לפני כ-30 שנה. במסגרת זו שובצו תמונות שונות שיש בהן כדי להמחיש את הנטען בספר ובכתבה. לא ניתן לומר כי במקרה זה היו לנתבעים מטרות מסחריות מיוחדות בפרסום תמונות התובע דווקא. הפרסומים בספר, בכתבה במגזין ובפייסבוק מהווים פגיעה בפרטיות לפי סעיפים 2(4), 2(10) ו-2(11) לחוק.

הטוען לקיומה של הסכמה, עליו להוכיח כי קיימת הסכמה מדעת לפרסום התמונה באופן בו היא פורסמה. טענת הנתבעים הייתה כי התובע נתן הסכמתו לפרסום התמונות על ידי נתבע 1 במועד צילומן והסכמה זו כללה רשות לפרסמן בכל עת ובכל מקום לפי רצונו של נתבע 1. ברם, לא עלה בידי הנתבעים להוכיח קיומה של הסכמה שכזו, וודאי לא הסכמה מדעת לפרסום שנעשה במקרה זה, בספר, במגזין ובמרשתת כל זאת בחלוף כ-30 שנה. אין נפקות לשאלת הבעלות על הצילומים עצמם. גם אם הבעלות שייכת לנתבע 1, הרי שזכותו כפופה לאי הסכמת המצולם בהן לפרסומן.

לא זו בלבד שלא הייתה כל הסכמה לפרסום התמונות, אלא הייתה הסכמה, מכללא ואולי אף מפורשת, כי מדובר בצילומים הנעשים בין חברים - שכן לא הוכח כי בין התובע ונתבע 1 היו באותו זמן יחסים מקצועיים – ואין כל היתר לפרסמן. מאחר ומדובר בפרסום תמונות עירום, מלא או חלקי, שיש בו לפגוע באופן קשה בפרטיותו של אדם, שהיא כיום זכות חוקתית המעוגנת בסעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, על ההסכמה לפרסומן צריכה להיות ברורה ומפורשת. במקרים מסוימים אף אפשר שיהיה צורך בהסכמה בכתב.

גם אם היה עולה בידי הנתבעים להוכיח קיומה של הסכמה של התובע לפרסום התמונות במועד צילומן, הסכמה זו אינה נותנת את הרשות לפרסום התמונות לעולם. הסכמה שניתנה לפגיעה בפרטיות שלא במסגרת הסכם היא הסכמה חד צדדית וממילא היא אינה עומדת עדי-עד. האדם רשאי לחזור בו מהסכמתו בנסיבות מסוימות. לנתבעים לא עומדות ההגנות לפי חוק הגנת הפרטיות. 

יש לפסוק פיצוי ממשי נוכח חומרת הפגיעה בפרסום התמונות בספר, שכלל גם תמונת עירום מלא וגם תמונה בעירום חלקי באופן פרובוקטיבי, דבר שיש בו לפגוע באופן משמעותי בפרטיות התובע. אך טבעי הוא כי פרסום מעין זה של צילומים מתקופת הנערות בחלוף כ-30 שנה עלול לגרום לאדם פגיעה משמעותית. בד בבד יש לזכור כי מדובר בפרסום מוגבל וכפי שציין נתבע 1 הוא ימנע מהיקף הפרסום העתידי של הספר. הפיצוי בגין פרסום התמונות בספר יעמוד על סך של 55,000 ₪. 

באשר לפרסום במרשתת, על אף ששם לא פורסמה תמונת העירום המלא, קיימת חומרה יתירה נוכח התפוצה הרבה ומטעם זה גם יש לראות בכך פגיעה בפרטיות, הנפרדת מהפגיעה שבפרסום הספר באופן שיש בפרסום זה לזכות בפיצוי נוסף. עם זאת, בעניין זה יש להביא בחשבון את העובדה כי הפרסום במרשתת הוסר. על כן הפיצוי בגין פרסום התמונות במרשתת יעמוד על סך של 35,000 ₪. באשר לפרסום במגזין; מחד מדובר בפרסום נרחב אך מאידך, אין מדובר בפרסום מתמשך ואף לא בספר שנשמר לאורך זמן. כמו כן, התמונות מאתר המגזין הוסרו. יש להעמיד את הפיצוי בגין פרסום זה על סך של 40,000 ₪, בו יישאו כל הנתבעים ביחד ולחוד. נתבע 1 יישא בהוצאות התובע בסך 18,000 ש"ח. נתבעים 2-4 יישאו בהוצאות בסך 9,000 ש"ח.

אין אפשרות לקבוע כי יש בכוחו של הפרסום בכללו לפגוע בשמו הטוב של התובע, להשפילו או לבזותו. לא ניתן לדעת האם מדובר בקבוצה שלילית שהשיוך אליה של מי שאינו שייך לה מהווה פגיעה בשם הטוב. לא ניתן לדעת האם מדובר היה בקבוצה סגורה ומוגדרת, או שמא במועדון שאנשים הגיעו אליו, מי יותר ומי פחות, ועל כן אפשר שגם מי שביקר במועדון פעם אחת בלבד כטענת התובע, אין בסיקור נוכחותו במועדון קבוצה זו כפגיעה בשם הטוב. התובע לא הרים את הנטל להוכיח קיומו של פרסום המהווה לשון הרע אודותיו בכל הנוגע לטענה בדבר שיוכו לקבוצת "אנשי הפינגווין", ונותרה אך העילה הנוגעת לעצם פרסום התמונות, ואולם כאמור, עילה זו חופפת לעילה הקיימת לתובע ממילא לפי חוק הגנת הפרטיות.