(פסק-דין, שלום ת"א, השופטת רונית פינצ'וק-אלט): התובעת, חברה העוסקת בפיתוח ושיווק מוצרים ליישומי תרגום ובמתן שירותים, התקשרה בהסכם עם הנתבעים, מפתחי תוכנה, לביצוע פרויקט פיתוח. לטענתה, על-אף ששילמה לנתבעים את מלוא התמורה, לא סיפקו הנתבעים את העבודה שהתחייבו לבצע, אלא עבודה חלקית, ומשכך הפרו את ההסכם בהפרה יסודית. התובעת עתרה לחייב את הנתבעים להשיב את התמורה ששילמה להם וכן פיצוי עבור הנזקים שנגרמו לה בשל הפרת ההסכם. הנתבעים חלקו כפרו בטענות התובעת וגרסו כי עמדו בכל התחייבויותיהם ואף על פי כן לא קיבלו את מלוא התמורה להם הם זכאים. נפסק - יש לדחות את התביעה. הצדדים הגיעו להסכמה לפיה המומחה שמונה על-ידי ביהמ"ש הוא בעל המנדט לקבוע אם מולאו כלל התחייבויות הנתבעים לפי ההסכמות בין הצדדים ובאופן בו המוצרים פועלים מבחינה מסחרית. הוסכם כי במידה ואכן המוצרים פועלים באופן מסחרי תידחה התביעה ובמידה ולא, תתקבל התביעה להשבת הכספים ששולמו תוך קביעת פיצוי גלובלי. המומחה הוציא תחת ידו חוו"ד מנומקת ומפורטת, שממצאיה ברורים וחד-משמעיים. המומחה קבע באופן פוזיטיבי כי התוכנה שפותחה עונה באופן סביר לכמות שעות העבודה שהושקעו בפיתוחה ומבצעת את התרגום המבוקש בין השפות שהוזנו. כן נקבע כי הנתבעים פיתחו את תכולת העבודה שהוסכמה. קביעותיו של המומחה תומכות בכך שאכן המוצרים פועלים מבחינה מסחרית ומשכך מתבקשת המסקנה לפיה יש להורות על דחיית התביעה.