(פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת עפרה צ'רניאק): בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות בת"א [ת"ק 55572-04-15], שדחה את תביעת הספאם של המבקש לפי סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. על המבקש הושתו הוצאות בסך 5,000 ש"ח. המבקש טען כי המשיבה שלחה לו הודעות פרסומת בדוא"ל ללא הסכמה וכי לא חדלה גם לאחר שביקש הסרה. המשיבה טענה כי המבקש רכש ממנה מוצר, הסכים לקבל הודעות פרסומת ובחר להשהות את תביעתו עד שצבר מספר רב של הודעות. נפסק - לא מדובר כאן אלא במקרה פרטני הגדור לנסיבותיו. המבקש מודה כי אינו זוכר אם נרשם למערכת המשיבה במסגרתה נתן את הסכמתו ה"לכאורית". די בכך על-מנת שלא להתערב בממצא העובדתי של הערכאה קמא בנושא זה. ביהמ"ש קמא לא דן בטענת המבקש כי ההודעות נשלחו אליו גם לאחר בקשת הסרה. עיון בפרוטוקול מעלה כי המבקש לא הכחיש באופן נחרץ את טענת המשיבה כי לא קיבלה את מייל ההסרה כיוון שנוסף לכתובת המייל של המבקש רווח. בנסיבות אלה, קשה להגיע לממצא נחרץ כי טענת המשיבה מפוקפקת. עובדה כי המשיבה קיבלה את בקשת ההסרה שנשלחה אליה לאחר מכן ופעלה בהתאם. אין להתערב בתוצאות פסק-הדין הדוחה את התובענה לפיצוי. יש לקבל את הערעור לגבי ממצאי הערכאה הדיונית כי המבקש פעל בחוסר תום-לב. הנימוקים שניתנו בעניין זה אינם יכולים להתקבל. הקביעה כי המבקש פעל בחוסר תום לב מבוטלת. יש גם לבטל את ההוצאות שנפסקו לזכות המשיבה בפסק-הדין.