(פסק-דין, שלום ת"א, השופט אריאל צימרמן): התובעת טענה כי הנתבעת שלחה אליה 26 מסרונים שעניינם בדוכנים למכירת אוכל שהיא מפעילה, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובעת טענה כי למרות בקשתה מהנתבעת במסרון חוזר להסירה מרשימת התפוצה, המסרונים המשיכו להישלח. התביעה הוגשה גם נגד הנתבעים 2-4, מנהלי הנתבעת. הנתבעים טענו כי מקור משלוח ההודעות בטעות, לאחר שדיילת מכירות שצירפה לקוח של הנתבעת למועדון הלקוחות שלה, רשמה את ספרות מספר הטלפון באופן שגוי וכף צורף מספר הטלפון של התובעת למאגר הנתבעת. נפסק -

דין התביעה להתקבל באופן חלקי. משלוח ההודעות לתובעת לא נעשה בכוונת מכוון, אלא בטעות. מדובר במסרונים צנועים, שעניינם בעדכון בלתי תכוף ביחס לאירועים בהם יפעלו דוכני המזון של הנתבעת. אין במסרונים תועלת למי שאינו תושב אשדוד ואין היגיון שהנתבעת תעסוק במשלוח הודעות אקראיות שאינן מכוונת למי שאינו תושב האיזור, דוגמת התובעת. טעות, כשלעצמה, אפשר שתגרום לכך שתביעה מסוג זה תניב פיצוי על הצד הנמוך ביותר, או תיגרום לכך שהתביעה תידחה כליל. במקרה זה נתון נוסף מוליך לצורך בחיוב מוחשי יותר, על-מנת להשיג את התכלית ההרתעתית: בקשת התובעת להסרה מרשימת התפוצה. לא רק שהתובעת טעתה מלכתחילה ברישום, אלא שלא דאגה למנגנון סדור דיו שיבטיח הסרה יעילה של מי מחברי מועדון הלקוחות שאינו מעונין בקבל דברי פרסומת. בהתחשב בכך שמדובר בטעות, אך כזו שהנתבעת לא הדגימה מנגנון יעיל דיו לאפשר את תיקונה, נוכח הטרדת התובעת וריבוי ההודעות, אך בשים לב לטיב ההודעות, שאינן הודעות ספאם בוטות, בשים לב לטיב עסקה של הנתבעת ובהתייחס להרתעה שתיחשב אפקטיבית דיה בהתייחס לנתבעת מסוג זה, יש לחייב את הנתבעת ב-4,500 ש"ח כפיצוי לתובעת וכן הוצאות בסך 3,500 ש"ח. באשר לחיוב המנהלים, הרי שאלו לא הציגו כל גרסה ולמצער בקשר עם המשך משלוח ההודעות לאחר בקשת ההסרה, וקשה לזהות כיצד הנתבעים 2-4 עשו "ככל שניתן" למנוע את התקלה. הנתבעים ישלמו את הסכומים כאמור ביחד ולחוד.