(פסק-דין, תביעות קטנות ראשל"צ, הרשמת דליה אסטרייכר): התובע טען, בין היתר, כי הנתבעת שלחה אליו 27 דברי פרסומת באמצעות מסרונים, ללא הסכמתו, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, ואף לאחר שפנה אליה במספר רב של בקשות סירוב. הנתבעת טענה, בין היתר, כי התובע פנה אליה בעקבות פרסום אינטרנטי וביקש להירשם לקבלת הודעות מטעמה וכי פרטיו נקלטו במאגר הנתבעת המיועד לבעלי מקצוע בתחום הנדל"ן. נפסק - דין התביעה להתקבל, אך לא ביחס למלוא הסכום שנתבע. אין מחלוקת בין הצדדים באשר לעצם משלוח המסרונים. הנתבעת טענה כי המסרונים אינם מהווים "דבר פרסומת", שכן לא הציעה ללקוחותיה לרכוש דבר. המסרונים כוללים הזמנה ללקוח להשתתף ביריד / תערוכה. נהיר כי גם "הזמנות להשתתף באירועים", "הצעות לרעיונות" ו"עדכונים" מהוות פרסומת. הדבר נעשה על-מנת למשוך את קוראי ההודעות ומקבלי ה"חינם" לרכוש את שירותי הנתבעת ולשם קידום עסקיה ומטרותיה, שהן מטרות רווחיות. הנתבעת אינה מחלקת "רעיונות" ו"הזמנות לאירועי חינם" מתוך נדיבות לב, ומצג המתנה נועד להסוות את המטרה האמתית שהיא חשיפת מקבל המתנה לדבר הפרסומת. אין הצדקה להדיר ממסגרת החוק הודעה של בית עסק המציע ללקוח להצטרף למועדון לקוחות תוך קבלת הטבות. מדובר באמצעי שיווק לכל דבר ועניין. יש לדחות את טענת הנתבעת לפיה די בכך שהתובע נרשם לאתר שלה כדי להביע את הסכמתו לקבלת דברי פרסומת מטעמה. הנתבעת לא הציגה כל מסמך בכתב המלמד כי עובר למשלוח המסרונים לתובע היא קיבלה את הסכמתו המפורשת בכתב. לא די בפרטיו של התובע כדי להצביע על כך שנתן את הסכמתו המפורשת לקבלת דברי פרסומת. דף ההרשמה לאתר הנתבעת כולל מקום למסירת פרטים אישיים, אולם אין בו זכר להסכמה לשיגור דבר פרסומת. התובע שיגר לנתבעת הודעות "הסר" ואף התקשר 3 פעמים לנתבעת וזו הבטיחה לו כי תפסיק לשגר את ההודעות. 27 מסרונים הם הפרה בהיקף לא מבוטל והטרדה שאין להקל בה ראש. הנתבעת תפצה את התובע ב-9,000 ש"ח, כולל הוצאות משפט.