(פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופטת כוכבה לוי): התובע טען כי הנתבעת שלחה לו 5 דברי פרסומת, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת, העוסקת במכירת ציוד לבית ולגינה, טענה כי המסרונים נשוא התביעה נשלחו ללקוח שלה שביקש להירשם כחבר במועדון הלקוחות, אשר במעמד הרישום מסר מספר טלפון הזהה למספר של התובע. נפסק - במהלך הדיון יצר התובע קשר עם אותו לקוח, שאישר שקנה אצל הנתבעת, אך לא אישר שנרשם כ"חבר מועדון". התובע אישר כי לא ביקש את הסרתו מרשימת הנמענים והנתבעת אישרה כי מחקה את מספר הטלפון של התובע לאחר הגשת התביעה. העובדה כי נמען לא ביקש מהמפרסם להסירו מרשימת התפוצה, אינה משפיעה לעניין עצם החבות. התובע אכן קיבל הודעות פרסומת מהנתבעת שלא הסכים לקבלן. יש לדחות את טענת הנתבעת כי התובע ביקש בעבר לשלוח אליו דברי דואר. "הלקוח" האמיתי לכאורה לא זומן לעדות על-ידי הנתבעת וביהמ"ש לא נוכח כי מספר הטלפון הנטען שייך לו. הנתבעת לא פעלה באמצעים מינימליים לוודא כי דבר הפרסומת ששלחה אכן נשלח בפועל אל לקוח שלה, להבדיל מהתובע. הנתבעת תפצה את התובע ב-500 ש"ח עבור כל הפרה (2,500 ש"ח סה"כ בצירוף אגרת התביעה ששולמה בפועל).