(פסק-דין, תביעות קטנות כפ"ס, הרשם צוריאל לרנר): התובעת טענה, בין היתר, כי הנתבעת שיגרה אליה 135 הודעות דוא"ל פרסומיות ללא הסכמתה, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, לרבות 44 הודעות לאחר ששלחה בקשה להסירה מרשימת התפוצה. הנתבעת טענה, בין היתר, כי התובעת הסכימה לקבל דיוור ב-3 פעמים שונות, בעת רכישת כרטיסים להופעות. נפסק -
הכלל הוא פשוט: אין לשלוח דברי פרסום לאדם שלא הסכים לכך ויש לחדול ממשלוח כזה לאלתר, עם קבלת בקשת הסרה, גם אם בעבר ניתנה הסכמה. מאידך, גם על מקבל הפרסום מוטלות חובות, שאינן מופיעות במפורש בחוק, הנגזרות מחובת תום-הלב. כך, עשוי מי ש"ספג" בשקט עשרות רבות של פרסומים, ולא פעל להפסקתם, להיחשב כמי שטמן פח למפרסם על-מנת להעצים את נסיבות המקרה ולזכות בפיצוי גבוה יותר. במקרה זה אין מחלוקת כי ההודעות נשלחו. הנתבעת לא הביאה הוכחה קונקרטית להסכמה הנטענת, אך עדות מנהלה עשתה רושם מהימן. התובעת הכחישה כי נתנה הסכמה, אך לכל היותר יכולה היתה להעיד כי היא מקפידה שלא לעשות כן. אין בהקפדה זו כדי להבטיח שמעולם לא נתנה הסכמה. התובעת שלחה בקשה להפסקת הפרסומים והנתבעת התעלמה ממנה, לא בזדון, אלא במחדל. יש לזקוף לחובת הנתבעת את מיקום לחצן ה"המשך" לפני המקום המאפשר בחירת אי-קבלת פרסומים. אין במיקום כדי לאיין את הסכמת הגולש המשתמש באתר, למרות תחושת אי-הנוחות, אך יש בכך לפעול לחומרת הנתבעת בעת קביעת סכום הפיצוי.
התובעת בחרה שלא לעשות שימוש באופציה הפשוטה והמיידית של הפסקת הפרסומים, אולם לא ניתן להתעלם מהמספר הרב של הפרסומים שהתקבלו בתיבת הדוא"ל שלה, עד שבחרה לבקש להפסיקם. לריבוי ההודעות היבטים שונים, מהם לחומרא ומהם לקולא, אולם נוכח מודעותה של התובעת לסוגיה, עיקר השפעת ריבוי הפרסומים הוא דווקא לקולא. התובעת זכאית לפיצוי עבור הפרסומים שנשלחו לאחר בקשת ההפסקה, ועד למתן הסכמתה בשלישית. מספר זה לא ננקב מפורשות, אולם ניתן להעמיד את המספר על 36, על דרך האמדן. התובעת לא הוכיחה את זכאותה לפיצוי עבור הפרסומים שקדמו לבקשת ההפסקה ושנשלחו לאחר הסכמתה השלישית. פיצוי בסך 400 ש"ח לכל אחד מ-36 הפרסומים מהווה פיצוי הולם (סה"כ 14,400 ש"ח) בתוספת הוצאות בסך 540 ש"ח.
Expand search form
אתר האינטרנט של עו"ד חיים רביה העומד בראש קבוצת האינטרנט, הסייבר וזכויות היוצרים של פרל כהן צדק לצר ברץ. פועל מ־1996
Close