(החלטה, מחוזי ב"ש, השופטת שרה דברת): בקשה להורות לחברה המצויה בהליכי פירוק, לשלם למבקש עבור שירותי חומרה ומחשוב שסיפק לחברה ולחילופין להשיב לידי המבקש את הציוד השייך לו, לטענתו, מכוח תניית שימור בעלות שהופיעה על תעודות המשלוח שמסר לחברה. נפסק - המבקש לא עמד במבחן הראשון לבחינת תוקפה של תניית שימור בעלות, המתייחס לעיגונה בכתב של התנייה בהסכם מוסדר. אין בנמצא הסכם כתוב בעניין, למרות שמדובר במערכת יחסים מסחרית לא קצרה שנמשכה 5 שנים. אין די בהכללה גורפת של תניית שימור בעלות בחשבוניות שנשלחו לחברה, גם משום שמשקל הכיתוב על חשבונית הוא נמוך וגם משום שלא עלה בידי המבקש להוכיח כי נשמרה בעלותו בציוד שמסר לחברה. כך לדוגמה, המבקש סיפק "דיסק חיצוני לגיבוי... על פי דרישת חשבשבת". בדיסק קרוב לוודאי שנעשה שימוש ועליו הועלו נתוני החברה, כך שהדיסק שינה את מהותו ולא ניתן לומר שהצדדים התכוונו שהדיסק יישאר בבעלות המבקש, שעה שהחברה מכניסה לתוכו נתונים השייכים לה. המבקש גם לא עמד בדרישת התנאי השני ולא הוכיח כי קיים מנגנוני שליטה ופיקוח על הציוד. המבקש הסיר עצמו האחריות לנתונים השמורים במחשבי החברה בגינם סופקו שירותי המחשוב. הבקשה נדחתה.