(פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופטת ד"ר פנינה נויבירט): התובעת טענה כי הנתבעת שלחה לה 2 מסרונים פרסומיים, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה כי התובעת הסכימה למשלוח המסרונים עת הצטרפה למועדון התובעת. נפסק -

אין מחלוקת כי לתובעת נשלחו שני מסרונים ובהם תכנים פרסומיים וכי התובעת היתה בעבר חברת המועדון של הנתבעת. הסכמתה של התובעת לקבלת המסרונים לא הוכחה. לא די בהעלאת טענה בעלמא להסכמה. נדרשת הסכמה כתובה ומפורשת. הנתבעת לא הציגה את טופס ההצטרפות עליו חתמה התובעת עם הצטרפותה למועדון. בדוגמת הטופס שהציגה הנתבעת אכן קיים סעיף הסכמה לקבלת דברי פרסומת, אך הנתבעת לא הוכיחה כי דוגמה זו משקפת את נוסח הטופס שהיה בתוקף עת הצטרפה התובעת למועדון לפני למעלה מ-4 שנים. גם אם ביהמ"ש יניח כי הנתבעת חתמה בשנת 2010 על טופס דוגמת זה שהציגה הנתבעת, עדיין אין בכך כדי להוכיח כי התובעת הסכימה לקבל דברי פרסומת מהנתבעת. התובעת טענה כי מעולם לא נתנה הסכמה כאמור והנתבעת אישרה כי הצטרפות למועדון אינה מותנית במתן הסכמה למשלוח דברי פרסומת. בהיעדר הטופס המקורי עליו חתמה התובעת לא ניתן לשלול את האפשרות כי התובעת בחרה שלא לאשר קבלת תוכן שיווקי בעת ההצטרפות למועדון. אין צורך לפיכך להכריע בשאלה האם פקיעת חברות במועדון גוררת אחריה גם את פקיעת ההסכמה לקבלת תכנים פרסומיים. ככלל, ביהמ"ש אינו סבור כי עצם פקיעת חברות במועדון מביאה בהכרח לפקיעת תוקף הסכמה לקבלת תכנים פרסומיים, כל עוד ההסכמה עצמה אינה מוגבלת בזמן. הוראות החוק אינן קוצבות את הסכמת הנמען לקבלת תכנים פרסומיים בזמן ואינן תולות תוקף הסכמה זו בתוקף חברות במועדון כזה או אחר. בהתחשב בכך שמדובר בשני מסרונים בלבד, אשר שוגרו בסמיכות זמנים ותוכנם לא היה פוגעני, ובהיעדר חובת הקטנת הנזק מצד התובעת, יש לפסוק לתובעת פיצוי כולל בסך 1,700 ש"ח.