רישום שם המתחם הזהה לשמו של התובע עולה כדי גניבת עין (פסק-דין, מחוזי ב"ש, השופטת רחל ברקאי):

העובדות: התובע עוסק בתחום ההפקות ושירותי מוסיקה לאירועים. הנתבע 1 מספק שירותי צילום ובניית אתרים. הנתבע 2 הוא חברו של הנתבע 1. התובע החזיק בשם המתחם naor-hatuka.co.il החל משנת 2011 ועד לשנת 2013, אז פקעו זכויותיו בשם לאחר שלא חידש אותו. הנתבע 1 רשם את שם המתחם, תחת פרטים בדויים, ופרסם בו הודעה ללקוחות המקיימים אירועים ומעוניינים להשאיר פרטים כדי שנציג יחזור אליהם. התובע טען כי שמו, שהוא גם שם המתחם, מזהה אותו ואת פעילותו העסקית, וכי הנתבעים עוולו כלפיו בגניבת עין, התערבות בלתי הוגנת ועוד. הנתבע טען, בין היתר, כי מדובר בתביעה קנטרנית וכי רשם את השם לאחר שנוכח כי התובע ויתר על השימוש בו. הנתבע 2 טען כי אינו מעורב במקרה.

נפסק: התובע לא הניח כל תשתית הקושרת את הנתבע 2 לאירועים. העובדה כי שם המתחם נרשם תחת השם "Sali Sali" אין בה די כדי לבסס את אחריותו והתביעה נגדו נדחית. אשר לנתבע 1 - אין מדובר ב"בעלות" בשם המתחם, אלא בזכות שימוש הנרכשת מרשם שמות המתחם, לתקופה קצובה, עבור דמי שימוש. התובע נמנע מלחדש את זכות השימוש בשם המתחם על אף תזכורות שנשלחו אליו , לרבות תקופת חסד לביצוע החידוש בטרם פגו זכויותיו, ורק לאחר מכן הוצעה זכות השימוש בשם המתחם לציבור הרחב. הנתבע רכש את זכות השימוש בשם המתחם, שהיה פנוי למכירה, בתמורה מלאה, ולא ניתן לייחס לו גזל. בכך הפך הוא לבעל זכות השימוש בשם המתחם ואין לתובע בעניין זה להלין אלא על עצמו. יש לבחון את התנהלותו הכוללת של הנתבע, אם היה בה כדי להקים חשש סביר להטעיית הציבור. התשובה היא כן, אולם במידה פחותה ביותר. התובע עמד בנטל ההוכחה הנדרש להוכחת המוניטין שצבר, הן מכוח הפרסומים הרבים המעידים על עשייתו והן נוכח תמיכת לקוחות בעמוד הפייסבוק שלו.

הנתבע, שהיה מודע למוניטין שצבר התובע, נוכח היכרותם המוקדמת, אשר הבין כי מוניטין זה יצר תעבורה אינטרנטית גבוהה, ביקש ליהנות מכך. ניתן לומר כי בשימושו של הנתבע בשם המתחם מתקיים דמיון מטעה. אלא, שבנסיבות דנן בהן אין מדובר במוצר מדף, שיכול לגרום להטעיה מידית של הצרכן, כי אם במתן שירות מקצועי אישי של מתן שירותי מוסיקה לאירועים, שעלותו גבוהה. קיימת סבירות גבוהה כי צרכן שיבקש לרכוש את שירותי התובע יערוך בדיקה מעמיקה בטרם ביצוע העסקה. לפיכך, גם אם במראה ראשון הוטעה הצרכן לחשוב כי מדובר באתר רשמי של התובע, אין ספק כי בשיחת בירור קצרה היה עומד הצרכן על זהות התקליטן מציע השירות. הסיכוי להטעיה בנסיבות שכאלה קטן ביותר. האתר הפסיק לפעול כ-48 שעות לאחר הקמתו ומיד לאחר שפנה התובע לנתבע. הנתבע הביע נכונות מידית להעביר את זכויותיו בשם המתחם אל התובע. לא מתקיימות יסודות העוולה של התערבות בלתי הוגנת. בזמנים הרלבנטיים לא היה לתובע שם מתחם אחר בשימוש ועל כן אין לומר כי השימוש של הנתבע בשם המתחם מנע גישה לעסק של התובע. השימוש שעשה הנתבע בשם המתחם נועד להעשירו על חשבון המוניטין שצבר התובע ועל כן יש לראותו כמי שעוול בעוולה של עשיית עושר ולא במשפט. הנתבע יפצה את התובע ב-15,000 ש"ח.