(פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופט עדי סומך): תביעת ספאם מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובעת טענה כי הנתבעת שלחה אליה 12 מסרוני פרסומת, ללא הסכמתה, וכי אף לאחר שפנתה לנתבעת בעניין זה האחרונה לא חדלה ממשלוח ההודעות. הנתבעת טענה כי המספר אליו נשלחו ההודעות שייך ללקוחה שלה, שהתירה לה את משלוח ההודעות, וכי לא קיבלה את הודעות ההסרה ששלחה התובעת. נפסק - יש להורות על פיצוי התובעת בשיעור נמוך מזה שנתבע על-ידה, בסך 2,000 ש"ח. תקופת ההמתנה של התובעת, קודם שפנתה לנתבעת בכתב, היתה ארוכה מדי. אילו פנתה התובעת לנתבעת בסמוך למשלוח ההודעה השנייה או השלישית, היתה הנתבעת חדלה ממשלוח ההודעות (כפי שאירע לאחר שהתובעת שלחה מכתב לנתבעת). מדובר באמצעי סביר בו נקטה התובעת מאוחר מדי. חלק מההודעות שנשלחו לתובעת הן התרעות של פיקוד העורף וחלקן נוגע להטבות חינם שהציעה הנתבעת. לגבי האחרונות, מדובר בהודעות שיווקיות, אך ברף הנמוך של הגדרה זו, שכן לא מדובר באקט שיווקי ישיר כי אם הטבה לכולי עלמא. מחד, התנהלות הנתבעת כלפי התובעת היתה בעייתית בכל הנוגע להסרה. מאידך, התנהגות הנתבעת לאחר קבלת מכתב ההתרעה של התובעת, לצד תוכן המסרונים, המצוי הרף הנמוך שלהם, לצד מניינן הנמוך של ההודעות העונות להגדרת "דבר פרסומת", מלמד כי התקיים אלמנט ההרתעה מצד הנתבעת. יהיה נכון להשית על הנתבעת פיצוי בסך 200 ש"ח עבור כל מסרון שהתקבל אצל התובעת.