(החלטה, מחוזי ת"א, השופט מגן אלטוביה): בקשת התובע לסעד זמני האוסר על המשיבה לפנות ללקוחות עסקו, או לעשות שימוש ברשימת הלקוחות של המבקש. המבקש הוא בעל עסק בתחום התיירות. הוא התקשר עם המשיבה בהסכם לפיו תנהל את משרדו של המבקש מביתה. לאחר שהצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה על המשך דרכם המשותפת, טען המבקש כי עיין בהודעות הדוא"ל מהחשבון באמצעותו פעלה המשיבה וגילה כי זו פתחה עסק מתחרה ופעלה להעביר אליו את לקוחות עסקו. נפסק - ההתקשרות בין הצדדים בקשר עם עבודתה של המשיבה במסגרת העסק לא הגיעה לכדי שותפות ויש לראות במבקש כבעלים של כל המידע אודות הלקוחות וענייני העסק ובכלל זה מידע המצוי בידי המשיבה. מעדות המשיבה עולה כי רשימת לקוחות העסק, וכן פרטי הלקוחות הנכללים בשאלונים שערכה המשיבה, מקנים לעסק יתרון על פני מתחריו. המידע האמור נשמר בתיקיות המחשב של המשיבה. נראה כי מדובר בסודות מסחריים של העסק. טענת המשיבה כי המבקש לא הקפיד על שמירת המידע ואף פרסם אותו באינטרנט, אינה נראית לביהמ"ש בנסיבות העניין. אף אם ניתן להשיג פרטים כאלה או אחרים אודות לקוחות העסק באמצעות חיפוש באתרים ציבוריים, עדיין יש יתרון בעובדה כי הרשימה מרוכזת ואין צורך בחיפוש. מעדות המשיבה עולה כי היא עשתה שימוש בסודות המסחריים של העסק. המבקש עמד בנטל להוכיח בראיות מהימנות לכאורה את זכותו לצו המניעה הקבוע המבוקש בתביעה.