ת"א 6296-05-08 לוביאניקר נ' עמיתי ואח'

(פסק-דין, שלום הרצליה, השופטת אירית מני-גור): תביעת לשון הרע שהוגשה נגד 18 נתבעים. התובע הגיע להסדר פשרה עם מרבית הנתבעים, למעט הנתבעים 2,3,4,7,8,14,15. התובע שימש כמנהל בית-ספר במועצה האזורית מנשה. הנתבעים הם חברי ועד ההורים בביה"ס. התובע טען כי הנתבעים אחראים לפרסומים המהווים לשון הרע כלפיו. הפרסומים בוצעו בדוא"ל, באתר האינטרנט של וועד ההורים, במכתבים ועוד. נפסק -

ששת הפרסומים מכילים מספר אלמנטים פוגעניים לטענת התובע, חלקם חוזרים על עצמם במספר פרסומים, והפרסום החמישי הוא אתר באינטרנט המקבץ את כל אותם פרסומים, מכתבים ופרטיכל שהיו בענייני הוועד והתובע. הפרסום באינטרנט הופיע באתר שנפתח על-ידי הנתבע 2, שנרשם כבעל שם המתחם. באתר יכול היה למצוא כל דכפין את כל הפרסומים המכפישים. כל הקשה על שמו של התובע ב"גוגל" היתה מובילה ישירות אל האתר ואל "פניניו" הרבים בנושא התובע. יש להצטער כי כבר בזמן אמת לא נסגר האתר או לא הוסרו המסמכים. מה רבה היתה הפתעת ביהמ"ש לגלות כי על אף היותו של הנתבע 2 עו"ד, המבין את משמעות הפרסום המתמשך מדי יום, הוא לא סגר את האתר מיוזמתו ואף לא הסיר את המסמכים, אלא האתר נסגר כפועל יוצא מאי-תשלום האגרה השנתית. יש לראות בחומרה רבה את החזקת האתר על תכניו הפוגעניים מבלי ליזום מחיקה אקטיבית של התכנים לאחר פיטורי התובע (היעד שביקשו הנתבעים להשיג). יש בכך התעמרות והעדר תום לב מוחלט.

מבחינת ההגנות להן טענו הנתבעים, חלה החזקה הקבועה בסעיף 16(ב)(2)(3) לחוק איסור לשון הרע, לפיה חזקה שהנתבעים עשו את הפרסומים שלא בתום לב, מאחר ומרבית הפרסומים לא היו אמת והנתבעים לא נקטו אמצעים סבירים לבדוק את אמיתות הפרסום. פרסום באתר אינטרנט פתוח לכל דכפין 24 שעות ביממה, מבלי שתהיה ביקורת על הכניסות לאתר, משמעו פגיעה במידה גדולה משהיתה סבירה להגנת הערכים המוגנים לפי סעיף 15. קל וחומר, שתכנים אלה נעשו באתר הפעיל גם לאחר פיטורי התובע בפועל. הנתבעים יכלו להגן באמצעות פרסום מצומצם לוועד ההורים בלבד, או במסירה לכל הורה בנפרד על-ידי משלוח דואר. פתיחת אתר אינטרנט המעלה את כל הפרסומים בדבר התובע מהווה "חרב שלופה". מדובר באתר שכל אדם בארץ ובעולם יגיע אליו בנקל בהקשת שמו של התובע בגוגל. מדובר בפגיעה גדולה מן הנדרש, במידה בלתי סבירה בנסיבות העניין. הנתבעים 8,14,15 לא אוזכרו במהלך הדיונים וכל "פשעם" שהיו חברי וועד ההורים. אין לחייבם בפיצויי התובע. הנתבעים 2,3,4,7 היו כחוד החנית והפעילים בוועד ההורים. הם שניסחו את הפרסומים והפיצו אותם. נתבעים אלה יפצו את התובע ב-140,000 ש"ח, ישאו בהוצאותיו וכן בשכ"ט עו"ד בסך 20,000 ש"ח.