(פסק-דין, תביעות קטנות הרצליה, הרשמת ענת דבי): הנתבעת מפעילה מכון כושר אליו היו מנויים התובעים בעבר למשך תקופה מוגבלת. התובעים טענו כי הנתבעת החלה לשלוח אליהם הודעות פרסומיות (14 במספר), למרות שלמיטב ידיעתם לא נתנו את הסכמתם למשלוח כאמור וכן כי משלוח ההודעות המשיך למרות הודעות סירוב ששלחו אליה. הנתבעת טענה כי במסגרת טפסי ההתקשרות עם התובעים הם הסכימו למשלוח חומר פרסומי. נפסק -

בהתאם להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, לצורך דיוור דבר פרסומת לנמען נדרשת הסכמה מפורשת מראש ובכתב של הנמען. הנתבעת הציגה טופס הרשמה של התובעים למועדון הכושר של הנתבעת, עליו חתומים שני התובעים, כאשר באחד מהתנאים נכתב מפורשות כי התובעים מסכימים לקבל דיוור אלקטרוני מהנתבעת. טענת התובעים כי לא הבחינו בסעיף עת חתמו על הטופס אינה טענת הגנה, שכן אדם מוחזק כמי שיודע על מה הוא חותם.

העובדה כי ההתקשרות בין הצדדים הסתיימה (לאחר שחברות התובעים במועדון פגה) אינה מאיימת את הסכמתם של התובעים לקבל הודעות דיוור מהנתבעת, שכן התובעים היו לקוחות הנתבעת וקיימת אפשרות שיש להם עדיין עניין בפרסומי הנתבעת. הנתבעת שלחה 5 הודעות פרסומיות לתובעת לאחר שזו הודיעה לה כי אינה מעוניינת לקבל הודעות נוספות. הנתבעת שלחה הודעה פרסומית אחת לתובע לאחר שזה הודיע לה להסיר את שמו מרשימת התפוצה. לא הוכחו נסיבות מיוחדות להפחתת סכום הפיצוי. הנתבעת תפצה את התובעת ב-5,000 ש"ח ואת התובע ב-1,000 ש"ח וכן תשלם הוצאות בסך 500 ש"ח לשניהם.