(פסק-דין, מחוזי מרכז-לוד, השופט אורן שוורץ): התובעים הם בעלי מניות בחברה בתחום המחשבים ומערכות המידע. הנתבע 1 עסק בפיתוח תוכנת ICM (תוכנה לניהול מערך מידע רפואי, לשימוש רופאים, מרפאות ובתי חולים) המשלימה תוכנה שפותחה בחברת התובעים. הצדדים חתמו על הסכם מייסדים לפעילות משותפת ובמסגרתו הוקמה חברה חדשה, התובעת 4. היחסים בין הצדדים עלו על שרטון ונותק הקשר בין הנתבע 1 לתובעת 4. לטענת התובעים, הנתבע 1 חבר לבעלים של נתבעת 2, ובניגוד להסכם המייסדים, הם העתיקו את תוכנת ICM ועשו בה שימוש מסחרי, תוך פגיעה בזכויות התובעים והתעשרות על חשבונם. הם הוסיפו שנתבעת 2 עוולה כלפיהם אף בגרם הפרת חוזה. התובעים עתרו לסעדים הצהרתיים, לצו מניעה האוסר על שימוש בתוכנה ולפיצויים. המשיבים שללו את הטענות. נפסק - נתבע 1 הפר את הסעיף בהסכם העוסק באי תחרות. חרף מחלוקות קשות בין הצדדים בנושא, הסכם המייסדים נותר בתוקף, ומעולם לא בוטל. הנתבע 1 נותר בעל מניות בה, ומחויב היה לתניית האי-תחרות שבהסכם. התובעת 4 והנתבעת 2 הן חברות מתחרות, ולכן כשהנתבע 1 שימש מקור ידע לעובדי נתבעת 2 ונתן להם הנחיות מקצועיות, הוא הפר סעיף זה. יש לדחות את הטענה שהנתבע 1 העתיק את התוכנה. לפי העדויות, ובעיקר עדותו של מומחה ביהמ"ש, חלקה הממשי והמהותי של התוכנה לא הועתק. המבנה של תוכנת ICM ותוכנת הנתבעת 2 שונה, התוכנות פותחו בשתי שפות שונות עם מאפיינים שונים, ולמעשה התוכנה שפיתח נתבע 1 במהלך עבודתו אצל נתבעת 2 היא שדרוג של תוכנה שפותחה ע"י הנתבעת 2. לאור קביעה זו יש לדחות אף את עילת התביעה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט ומכוח חוק זכויות יוצרים. עם זאת, דמיון שקיים בין התוכנות במסגרת אפיון הלקוח, תומך במסקנה שהנתבע 1 עשה שימוש בסודות מסחריים של תובעת 4. אפילו הידע נמהל בתוכנה שפותחה ע"י הנתבעת 2, השימוש מהווה גזל של סוד מסחרי והפרת אמון. אין לקבל את הטענה שנתבעת 2 השתמשה בתוכנת ICM והביאה לגרם הפרת חוזה. לנתבעת 2 אין כל התחייבות חוזית או חובת אמון כלפי החברה או התובעים, ואף לא הוכח כי בעליה של הנתבעת 2 ידע על המגבלות החוזיות שנטל על עצמו הנתבע 1. מהעדויות אף עולה שהנתבעת 2 לא פעלה לשכנע את הנתבע 1 לעבור לשורותיה, ופער הזמנים בין התפטרות הנתבע 1 מהתובעת 4 לבין המועד בו החל לעבוד בנתבעת 2 מנתק כל קשר סיבתי בין התנהלות הנתבעת 2 להתפטרותו. ניתנו סעדים הצהרתיים וצו מניעה כמבוקש. כן חויב הנתבע 1 לשלם לתובעת 4 בלבד סך של  100,000 ₪ על פי חוק עוולות מסחריות, והפיצוי נמנע משאר התובעים בשל התנהלותם הפוגענית כלפי תובעת 4 במהלך פעילותם בה. נדחתה הטענה לפיצוי לנזקים ממוניים ולא ממוניים מאחר שלא הוכחו נזקים כאלו.