תא"מ 36459-05-13 עדי מעוז נ' קבוצת אס.טי.די.פי צרכנות בע"מ ואח'

אולי יעניין אותך גם

(פסק-דין, שלום פ"ת, השופטת ריבה שרון): תביעת ספאם. התובע טען כי הנתבעים שלחו אליו 72 הודעות דוא"ל פרסומיות, לשתי כתובות דוא"ל, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. דברי הפרסומת הפנו אל אתר האינטרנט luckydeal.co.il שבבעלות הנתבעת 1. הנתבע 2 הוא המחזיק בשם המתחם של האתר ומשמש כדירקטור ובעל מניות בנתבעת 1. הנתבעים טענו, בין היתר, כי התובע הזין את כתובת הדוא"ל שלו באתר החברה באחד מהקמפיינים שערכה ברשת האינטרנט. נפסק -

דין התביעה להתקבל. אין מחלוקת כי כתובות המייל שייכות לתובע וכי השוני בסיומת של כתובות המייל חסר משמעות ולמעשה כי מדובר באותה תיבת דוא"ל. הנתבעים לא הכחישו את משלוח ההודעות וכי הם מהוות דבר פרסומת. המחלוקת היא בשאלת מתן הסכמתו של התובע. הנטל להוכיח כי ניתנה הסכמת התובע חל על הנתבעים והם לא עמדו בו. הנתבעים לא צירפו אסמכתא לפיה נדרשו מהנרשם ונתקבלו בעת ביצוע ההרשמה פרטים מזהים נוספים כלשהם, שיהיה בהם כדי לקשור את התובע, ולו לכאורה, למסירת כתובות המייל. טענת הנתבע 2 כי זהו הסטנדרט המקובל בתחום נטענה בעלמא וללא תימוכין.

הנתבעים אף לא המציאו אסמכתא של כתובת ה-IP של המחשב ממנו התובע ביצע לכאורה את ההרשמה ונימקו זאת בכך שכתובת זו משתנה בכל הדלקה וכיבוי של המחשב. מדובר בעניין שבמומחיות שיש להוכיח על-ידי חוות דעת של מומחה לתחום. פלט המחשב שצירפו הנתבעים מעלה כי לא ברור מה מקורו, כיצד הופק, על-ידי מי ומתי. נספח זה אינו מהווה "רשומה מוסדית" ואף לא נטען להיותו כזה ומשכך לא ניתן להסתמך עליו כראיה לאמיתות הרישום בו. הנתבעים לא צירפו חו"ד מומחה מחשבים או אינטרנט מטעמם, שיכול היה לשפוך אור על התוכנה בה השתמשו או על אופן הרישום הנטען של התובע לקבל דיוור פרסומי.

אין בקיומן של מספר תיבות המייל שבבעלות התובע כדי להעלות או להוריד בנוגע לתביעה ולהתקשרות בין הצדדים. התובע רשאי להחזיק בכמות תיבות מייל ככל שיחפוץ וריבוין של כאלו אינו מכשיר משלוח של הודעות פרסום אליו בדוא"ל, ללא הסכמתו. גם ריבוי תביעות משפטיות במסגרת "חוק הספאם" הינו לגיטימי. אין בכמות התביעות בלבד כדי לפגוע במהימנותו או בתום-ליבו של התובע, הזכאי לפעול למימוש זכויותיו במסגרת החוק. אין לקבל את טענת הנתבעים כי כניסות מרובות לאתרם דרך הקישורים שהועברו למיילים של התובע, מלמדת על התעניינות ומכשירה בדיעבד את משלוח דברי הפרסומת.

באשר לגובה הפיצוי - בפני התובע עמדה האפשרות להסיר את כתובות המייל מרשימת התפוצה של הנתבעים אך הוא בחר שלא לעשות כן. טענת הנתבעים בדבר דרכי ההסרה המרובות (6) לא נסתרה והדבר יילקח בחשבון בקביעת גובה הפיצוי. בשקילת כמות ההודעות והיקף ההפרה מחד והימנעות התובע להביא לגריעתו מרשימת התפוצה מאידך, נפסק לתובע סך של 118 ש"ח עבור כל אחד מ-72 ההודעות (8,496 ש"ח סה"כ) וכן החזר אגרה בסך 1,700 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 1,504 ש"ח. סה"כ ישלמו הנתבעים לתובע 11,700 ש"ח.