(פסק-דין, שלום ת"א, השופט עמית יריב): התובע טען כי קיבל 21 דברי פרסומת בהודעות דוא"ל, מאתר שמפעיל הנתבע, ללא הסכמתו ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבע טען כי התובע מסר את פרטיו באתר והתיר את משלוח דברי הפרסומת, אך טען כי מסיבות טכניות אינו יכול להציג ראיה להסכמה זו. הנתבע טען כי התובע הוא "תובע סדרתי". נפסק - אין בקו ההגנה כדי להועיל לנתבע. בתי המשפט רואים במהלכים של "אכיפה אזרחית" כהתנהגות שאינה מלמדת על חוסר תום לב, אלא שיש בה כדי לקדם את התכלית הציבורית שבבסיס החקיקה. הנתבע, שטען כי קיבל את פרטי הקשר של התובע מהתובע עצמו, נושא בנטל להוכיח את טענתו והוא לא עמד בנטל זה. אין ספק כי בעידן הדיגיטלי קיימים אמצעים שיאפשרו למפעילי אתרים לתעד הסכמה של גולשים למשלוח דואר פרסומי. משבחר הנתבע שלא להתקין אמצעים כאמור באתרו, נטל על עצמו סיכון שהתממש במקרה זה. אין מדובר בפרסום פוגעני ולא הוכח כי הנתבע פעל ביודעין להפרת הוראות החוק. הנתבע יפצה את התובע ב-8,000 ש"ח עבור ההפרות כולן וכן יישא בהוצאות בסך 1,500 ש"ח ובשכ"ט עו"ד בסך 2,500 ש"ח.