ת"א 24514-10-09 אסתר דור ואח' נ' יעקב בן יששכר ואח'

(פסק-דין, שלום ת"א, השופטת נועה גרוסמן): תביעה כספית בשל פגיעה בפרטיות והוצאת לשון הרע. התובעת 1 היא עובדת סוציאלית. התובעת 2 היא עמותה לקידום העבודה הסוציאלית. הנתבע 1 שימש לפי הנטען כמנכ"ל התנועה למען עתיד ילדינו (הנתבעת 2). במסגרת תפקידה, הוציאה התובעת צו חירום המורה על הוצאת ילדיה של הנתבעת 3 ממשמורתה. לטענת התובעות, זמן קצר לאחר מכן החלה האחרונה לפרסם באינטרנט ומחוץ לו פרסומי דיבה נגד התובעת 1 וציבור העובדים הסוציאליים בכללותו ושפרסומים אלו השפילו וביזו אותן ופגעו בעיסוקן. הנתבע 1 טען, בין היתר, כי אין להגיש את התביעה נגדו אישית, אלא נגד התנועה שהיא בעלת אתר האינטרנט. עוד טען כי האתר מהווה פלטפורמה לכל אדם, בו מתפרסמות כתבות ותחקירים. הנתבעת 3 טענה, בין היתר, כי התביעה הוגשה בחוסר תום-לב, כדי לנסות להשתיקה בשל מחאתה הלגיטימית. נפסק - 
  • טענת הנתבע 1 להיעדר עילה אישית נגדו - הנתבע 1 הצהיר כי הינו מנכ"ל הנתבעת 2 וכי זו מחזיקה באתר האינטרנט (yeladeinu.wordpress.com) בו התפרסמו חלק מהפרסומי התביעה. תמונת הנתבע 1 ומתחתיה הכותרת "יעקב בן יששכר - מנכ"ל" הופיעה באתר הנתבעת 2. טענת הנתבע 1 כי אינו קשור לאתר התבדתה וכך גם הטענה כי אין קשר בינו לבין הנתבעת 2 (ובעלי דין אלו אף הגישו כתבי בי-דין מאוחדים). לפיכך נדחית הטענה לחוסר יריבות וחוסר עילה נגד הנתבע 1.
  • נדחתה טענת הנתבע 1 כי לתובעת 2 אין מעמד ולפיכך אינה יכולה להיות צד לתביעה. הפרסומים נשוא התביעה היו מכוונים כלפי כלל ציבור העובדים הסוציאליים בישראל, בשל היותם עובדים סוציאליים ועל רקע עיסוקם. לאגודה, כגוף המאגד את העובדים הסוציאליים בישראל, יהיה מעמד בתביעה כנגד הפוגעים בציבור אותו היא מייצגת.
  • חיסיון הנתבעת 3 - הנתבעת 3 טענה כי בכתב התביעה מופיעים פרטים האמורים להיות סודיים וחסויים. בנסיבות המקרה, הנתבעת 3 היא שפרסמה את פרטי הטיפול בה ובילדיה על-ידי רשויות הרווחה, על-ידי פרסומים בבלוג שלה וברשת האינטרנט. הנתבעת 3, כבעלת הזכות, ויתרה על החיסיון בעצמה. דין הטענה להידחות.
  • האם פרסומי הנתבעים מהווים לשון הרע? כל הביטויים שפורסמו באתר האינטרנט (בכתבות ובסרטונים), בבלוג הנתבעת 3 ובמנשרים שהופצו, הם ביטויים המהווים לשון הרע כהגדרתה בחוק איסור לשון הרע. הלכה פסוקה היא כי הגדרת המונח "פרסום" בחוק הינה רחבה דיה כדי להכניס תחת כנפיה גם פרסום ברשת האינטרנט. 
  • אחריות הנתבעת 2 לפרסומים - הפרסומים בוצעו באתר הנתבעת 2, התנועה למען עתיד ילדינו. משכך, אחריותה של נתבעת זו לעצם ביצוע הפרסומים אינה מוטלת בספק.
  • אחריות הנתבעת 3 לפרסומים - על-אף שהפרסומים, רובם ככולם, חתומים בשמה של הנתבעת 3, או בכינויה "lory1969", הנתבעת 3 הכחישה באופן גורף בחקירתה כי הפרסומים נעשו על-ידה. בסיכומיה חזרה בה מהכחשתה הגורפת וציינה כי חלק מהפרסומים נעשו על-ידה. על-אף שינוי גרסתה, הגרסה האמינה והנכונה היא עמדתה הראשונית של הנתבעת 3, לפיה היא אכן פרסמה את הפרסומים הפוגעים הנטענים, בין אם בבלוג הפרטי שלה ובין אם בהפצת פליירים. ביחס לסרטונים, הנתבעת 3 הכחישה כי יצרה אותם. ברם, בעדותה הודתה כי הם נוצרו עבורה ולבקשתה. נקבע כי הנתבעת 3 פרסמה את כל הפרסומים הפוגעים הנטענים.
  • באשר לטענת "אמת דיברתי" שהעלתה הנתבעת 3 - בפרסומי הנתבעת קיים פער רב בין המציאות על כל פרטיה לבין הפרסום ולא רק "פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש", כנדרש בדוקטרינת אמת לשעתה. הנתבעת לא עמדה בנטל הוכחת התנאי כי הכינויים בהם כינתה את התובעת הם לגופם, אמת. באשר לטענות ההגנה הנוספות - פרסומי הנתבעת לא נעשו בתום לב, אלא בכוונת מכוון לפגוע בתובעות. התובעות הוכיחו כי פרסומי הנתבעת 3 נעשו מתוך רצון להשחיר את שם התובעת 1 ואת משרתה כעובדת סוציאלית הפועלת לפי כללי התובעת 2. הכוונה המפורשת לפגוע בשמה הטוב של התובעת שוללת את הגנת תום הלב.
  • אחריות הנתבע 1 לפרסומים - הנתבע 1, בסיכומיו, ציין כי הנתבעת 2 אינה קשורה לשום אתר וכי האתר הינו ציבורי, שאינו שייך לנתבע 1 או לנתבעת 2. בכך סתר הנתבע את תצהירו שלו עצמו, בו ציין כי "התנועה מחזיקה באתר שהינו פלטפורמה לכל אדם". עמדתו הראשונית של התובע משקפת את האמת בסוגיה זו ומטילה עליו אחריות. כותרת האתר היא כשם הנתבעת 2 וכך גם שם המתחם של האתר. באתר הופיעה תמונת הנתבע 1 עם ציון שמו ותוארו כמנכ"ל התנועה. 
  • הואיל והוכח כי הפרסומים הפוגעים אכן פורסמו באתר והנתבע 1 כלל לא הכחיש את העובדות המפורטות על-ידי התובעות ולא טען להגנות בגין הפרסומים הפוגעים, יש לקבוע כי הנתבעים 1-2 אכן פרסמו דברי לשון הרע נגד התובעות באתר האינטרנט.
  • מלבד אחריותם הישירה לפרסומים, התובעות טענו כי הנתבע 1 אחראי לפרסומים כעורך והמו"ל של האתר, לפי סעיף 11 לחוק איסור לשון הרע. שאלת היותו של אתר אינטרנט "אמצעי תקשורת" נידונה מספר פעמים בפסיקה, אך טרם הוכרעה. תכליתו של סעיף 11 לחוק היא להטיל אחריות נוספת על מי שמהווה את "היד המכוונת" ועל מי שמאפשר את התשתית הלוגיסטית לפרסומה של לשון הרע. 
  • מעיון באתר ניתן לראות כי קיימת בתכניו "כוונת מכוון". לאתר מטרה ומסגרת וכן עורך ומוציא לאור המסנן את התכנים המתפרסמים באתר מראש. לאור מעמד הנתבע 1 כאמור לעיל, יש להטיל עליו אחריות כאחראי על אתר האינטרנט מכוח סעיף 11 לחוק.
  • האם הפרסומים פגעו בפרטיות התובעת? פרסום שמה ותמונתה של התובעת, בצירוף כיתוב ביחס לחייה האישיים, והפצת הפרסום בין שכניה וברחוב בו מתגוררת התובעת, עולה כדי פגיעה בפרטיות התובעת כמשמעה בסעיף 2(4) לחוק הגנת הפרטיות.
  • לעניין פרסום תצלום ביתה של התובעת באתר, הדבר אינו עולה כדי פגיעה בפרטיות. כיום קיימים אתרים רבים בהם ניתן, על-ידי הקלדת כתובתו של אדם, לקבל תמונה של חזית ביתו החיצונית. כל אדם העובר ברחוב יכול לראות את חזית ביתה החיצונית של התובעת. אין בכך פרסום הנוגע ל"צנעת חייה האישיים" של התובעת לצורך סעיף 2(11) לחוק הגנת הפרטיות. שאר הפרסומים, הנוגעים לפרטים אינטימיים ביותר ביחס למצבה המשפחתי של התובעת, מהווים פרטים הנוגעים לצנעת חייה האישיים ולהתנהגותה ברשות היחיד והם עולים כדי פגיעה בפרטיות התובעת כמשמעותה בסעיף 2(11) לחוק. 
  • הסעד - ככל והפרסומים הפוגעים לא הוסרו זה מכבר, ידאגו הנתבעים להסירם באופן מיידי מאתר הנתבעת 2 ומבלוג הנתבעת 3. 
  • כוונת הנתבעים בפרסומים היתה לפגוע בתובעות ובעיסוקן. היקף הפרסומים ותוכנם, שהתמקד בפן הפרטי והאישיותי של התובעות מצביעים כי כוונת הנתבעים היתה לפגוע ולהשפיל את התובעות. מאחר והתובעת 2 היא תאגיד, ביהמ"ש סבור כי בהיותה של התובעת 2 תאגיד היא אינה זכאית לפיצויים ללא הוכחת נזק לפי חוק הגנת הפרטיות ואף לא מכוח חוק הגנת הפרטיות. נסיבות המקרה מצדיקות פסיקת פיצוי לתובעת 1 גם בשל הפצת לשון הרע עליה וגם בשל הפגיעה בפרטיותה. הנתבעים ישלמו לתובעת פיצויים בסך 100,000 ש"ח וכן הוצאות משפט בסך 20,000 ש"ח.