(פסק-דין, שלום ת"א, השופטת רונית פינצ'וק אלט, 22.2.2015): תביעת לשון הרע ביחס לפרסומים של הנתבעים ביומן רשת (בלוג) במסגרת ה"בלוגיה" של "תפוז". התובעת 1 (סיטינט) היא מפעילת אתר הספורט ONE. התובעת 2 מועסקת בסיטינט כעורכת ומנהלת תוכן. הבלוג, שעסק בביקורת על עיתונות הספורט הכתובה והאלקטרונית, נערך תחילה על-ידי הנתבעים 2-3 בעילום שם ולאחר מכן הם מסרו את השליטה בו לנתבע 1. נפסק - 

•  התובעות טענו כי שלושת הנתבעים שיתפו ביניהם פעולה במשך כל תקופת קיומו של הבלוג ובשל כך כל אחד מהם אחראי לכל אחד מהפרסומים. הנתבעים טענו כי לא שיתפו פעולה בעריכת הבלוג, אלא שהנתבעים 2-3 אחראים לפרסומים שבין מרץ לאוגוסט 2007 ואילו הנתבע 1 לבדו לפרסומים שהחל ממועד זה. מחומר הראיות עולה כי הפרסומים נעשו על-ידי הנתבע 1 והנתבעים 2-3 בנפרד, ללא שיתוף פעולה ביחס לפרסומים.
• בחומר הראיות אין ראשית ראיה לכך שלפני קבלת התביעה ידעו הנתבעים 2-3 את זהותו של הנתבע 1 (שכינה עצמו "יגר מאיסטר" בתכתובת עם הנתבעים 2-3). העובדה שבדיעבד, לאחר שהתבררה זהות הנתבע 1, התברר כי היתה ביניהם היכרות לא משמעותית, אינה משנה מכך שבעת שנעשו המעשים הרלוונטיים לתביעה, לא ידעו הנתבעים 2-3 את זהות הנתבע 1.
• העזרה שהנתבע 1 ביקש וקיבל מהנתבעים 2-3 היא עזרה טכנית לגבי הפעלת הבלוג ולא עזרה בקשר לתכנים, שבהם הם לא נטלו חלק. העזרה הטכנית (לרבות מסירת הסיסמה או הסבר כיצד להפוך מילה ללינק), אין בה כדי להפוך את הנתבעים 2-3 לשותפים של הנתבע 1 בפרסום לשון הרע. התקבלה טענת הנתבעים כי אין להם חבות משותפת לגבי הפרסומים.
• אחריותם של הנתבעים 2-3 היא לפרסומים שמוספרו 14 ו-15. ביחס לפרסום 14, הרי שהוא מהווה לשון הרע (בפרסום צוין שהתובעת 1 לא פרסמה פרסומים שליליים על ארקדי גאידמק, גם כאשר היה מקום לפרסם אותם ואף פרסמה פרסומים הפוכים שיש בהם להחמיא לו). משנקבע כי הפרסום אינו אמת, לא עומדת לנתבעים טענת ההגנה של אמת בפרסום.
• ביחס לפרסום ה-15, נקבע כי משמעותו הפרת התחייבות שניתנה ביודעין ובכוונה. מדובר בציון עובדה שיש בה כדי להשפיל והיא בגדר לשון הרע. גם ביחס לביטויים "אשת הסיליקון" ו"מלכת הסיליקון" שבהם כינו הנתבעים 2-3 את התובעת 2 יש משום לשון הרע והם אינם חוסים תחת הגנה כלשהי הקבועה בחוק. ביחס לביטוי "אופירע" נקבע כי הוא חוסה תחת ההגנה של הבעת דעה. ביחס לפרסומי הנתבע 1, נקבע כי חלקם מהווים דברי לשון הרע וחלקם מהווים הבעת דעה מותרת. 
• התובעות לא הגישו ראיות ביחס לנזק כספי שנגרם להם בפועל ושיעורו. בנסיבות העניין אין ספק כי נגרם לתובעות נזק כתוצאה מדברי לשון הרע בוטים שהוטחו בהן שוב ושוב ונקראו על-ידי רבים, שעיסוקם או תחביבם הוא בתחום הספורט, בו עוסקות התובעות. 
• קיימים הבדלים בין פרסומי הנתבעים 2-3 לבין פרסומי הנתבע 1. הנתבעים 2-3 פרסמו במשך תקופה קצרה ובמהלכה לא קיבלו פנייה מהתובעות להסרת הפרסומים או דרישה אחרת. נתבעים 2-3 לא קיבלו תמורה כלשהי בגין הפרסום או מספר קוראי הבלוג. 
• הנתבע 1 פרסם, וחזר ופרסם, אין ספור פעמים, פרסומים שליליים בוטים וחמורים, שרק חלקם חוסה תחת הגנת החוק, בהיותם הבעת דעה וביקורת, וזאת במשך תקופה ארוכה. הנתבע 1 לא נענה לפניות התובעות, עד שאולץ להסיר את הפרסומים לפי דרישת "תפוז". תמוה שהנתבע 1, שהיתה לו ביקורת נוקבת על התובעות בשל כך שפרסומיהן, לשיטתו, נעשו בשפה גסה ובוטה, כשל בעניין זה כפל כפליים. 
• אין לקבל את טענת הנתבעים לפיה היה על התובעות להשתמש במנגנון התגוביות כדי להילחם בפרסומים המכפישים. אין מדובר בתיקון עובדה מסוימת אלא בהשתלחות כללית בתובעות ולא היה כל ערך לכתיבת תגוביות על רקע הפרסומים באתר, אלא ההיפך, דבר זה היה רק מלבה ביתר שאת את אש הפרסום.
• הנתבעים 2-3 יפצו את התובעות ב-30,000 ש"ח וכן בהוצאות בסך 10,000 ש"ח. הנתבע 1 יפצה את התובעות ב-75,000 ש"ח וכן בהוצאות בסך 15,000 ש"ח.