ת"א 30116-06-13 ניקול ברדוגו ואח' נ' עינת שליט

(פסק-דין, שלום ת"א, השופטת אושרי פרוסט-פרנקל): התובעות הן גננות המפעילות גן בהוד השרון. הנתבעת היא אמו של ילד שבאותה תקופה היה אחד מילדי הגן. בנה של הנתבעת נפצע קלות בעת שהותו בגן. בעקבות מקרה זה ביצעה הנתבעת מספר פרסומים בפורומים אינטרנטיים ובפייסבוק. התובעות טענו כי הפרסומים הינם בגדר לשון הרע, כי הם פגעו בשמן הטוב, במוניטין שלהן ובגן הילדים אותו הן מפעילות ומנהלות. הנתבעת טענה כי ביקשה לשתף הורים לפעוטות בנסיבות חבלת הראש שאירעה לבנה בגן וכי שיתוף זה נעשה באופן מידתי וסביר בפורומים המיועדים לכך. נפסק -

אין חולק כי היה פרסום באתרי אינטרנט ובדפי פייסבוק. מהעדויות עולה כי בנה של הנתבעת נחבל באוזנו מנדנדה שעליה התנדנד ילד אחר וכי לא הודע הדבר להוריו, אלא כעבור 50 דקות. הנתבעת קיבלה בצורה קשה את הפגיעה ואת העובדה כי לא הודיעו לה על כך מיד. אין לקבל את הטענה כי הפרסומים נעשו בזדון, או כ"עונש" או "נקם" על אי-פיטוריה של הסייעת. בפרסום בו נקטה הנתבעת במונח "רשלנות פושעת", לא צוין שם הגן והגננות, כך שאין בו פרסום אלא אם מי מההורים קישר פרסום זה לפרסומים אחרים של הנתבעת ולא הובאו עדים לכך. האמירה כי מדובר ברשלנות פושעת יכולה להתפרש על-ידי ההורה הסביר כהבעת דעה של הוריו של הילד שנפגע, לאור הפגיעה והימצאותו מתחת לנדנדה. הפרסום נעשה בקבוצות המיועדות לשיתוף, בהן חברה הנתבעת ומטרתן שיתוף הורים בעניינים מסוג זה.

אין בפרסום לשון הרע, אלא ציון עובדת הפציעה, מה שנראה להורים ממצלמות הגן והבעת דעה אודות התנהלות הגן והגננות בו. האדם הסביר הקורא את הפרסומים, בפורומים המיועדים לשיתוף הורים בכל נושא הקשור לילדים, הינם הורים לילדים בגיל הגן, יודעים שמדובר בהבעת דעה ושמטרת הפרסום היתה לשתף את ההורים בנסיבות החבלה ועל החלטת הוריו להוציאו מהגן. הפרסומים אינם מהווים לשון הרע וממילא הם חוסים תחת הגנת "אמת דיברתי". התובעות לא הוכיחו את עילות התביעה והיא נדחתה במלואה.