אפ"ח 7776-04-14 ש.ב.ח. נ' א.ב.ח.

(החלטה, משפחה נצרת, השופטת ג'מילה ג'בארין כלפיה): בקשת התובע לגביית עדותו במקום מושבו בארה"ב, באמצעות מערכת וידאו קונפרנס. בין הצדדים מתנהלים הליכים שונים בעניין גירושין, משמורת ואכיפת פסקי חוץ. נפסק -

כלל הוא שהעדת עדים תיעשה בפני ביהמ"ש הדן בעניין, נוכח החשיבות שיש בהתרשמות הישירה והבלתי אמצעית של ביהמ"ש מהעדים המעידים בפניו. חריג לכלל מצוי בסעיף 13(א) לפקודת הראיות. על מבקש גביית עדות מחוץ למדינה להוכיח כי: (א) פנייתו לביהמ"ש נעשתה בתום-לב; (ב) העדים שהמבקש חפץ בגביית עדותם ימסרו עדות רלוונטית לשאלות השנויות במחלוקת; (ג) קיימת סיבה טובה המונעת את בוא העדים לחקירה בישראל.

סעיף 13 לפקודה כולל את האפשרות להורות על גביית עדות באמצעות כינוס וידאו (היוועדות חזותית). במרוצת השנים מסתמנת גמישות באשר לאפשרות לעדות באמצעות שיחת וידאו. יש לדון בכל מקרה לגופו ויש לנקוט מידה של זהירות בעת דיון בבקשה לשמיעת עד בדרך של שיחת וידאו. אין לפתוח פתח רחב לבקשות כאלה. ההתפתחות באמצעים הטכנולוגיים מאפשרת כיום שמיעת עד באמצעות וידאו אך אין להתעלם כליל מהחסרונות שבשיטה זו ובתוכם העדר התרשמות ישירה מן העד והעדר מרות של ביהמ"ש על העד הנמצא במרחקים.

בפסיקה הוכרו טעמים טובים להימנעות מהגעה למתן עדות בישראל, בהם טעמים הנוגעים לבריאותם של העדים, טעמים הנוגעים למצב הביטחוני בישראל בעת מתן העדות וטעמים הקשורים בהתחייבויות קודמות של העדים. מנגד, הפסיקה לא הכירה במצב כלכלי של העד או בחשש לעיכוב יציאה מן הארץ כ"סיבה טובה" להתיר את גביית העדות מחוץ למדינה.

יישום המבחנים שנקבעו בפסיקה לעניין זה מביא למסקנה כי אין להיעתר לבקשת המבקש. מעיון כולל בהליכים השונים שנפתחו בין הצדדים בפני ביהמ"ש בישראל עולה הרושם כי התנהלותו של המבקש נגועה בחוסר תום-לב. המבקש אף מבקש לתפוס את החבל משתי קצותיו: מחד מבקש מביהמ"ש לבוא לקראתו ולאפשר את שמיעת עדותו מחוץ למדינה ובמקביל מבקש גם להתחמק מזרועות החוק ומהחלטות ביה"ד הרבני, כך שלא יינתן נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ ובכך לא להגיע לארץ ולא לתת גט למשיבה תוך פגיעה בזכותה שלא להיות "עגונה". החשש מסנקציות ביה"ד הרבני אינו מהווה "סיבה טובה" לאי-הגעה למתן עדות בישראל.

באשר לתנאי השני, אין מחלוקת כי עדות המבקש רלוונטית לשאלה שבמחלוקת והיא עדות מרכזית ומהותית בתביעה זו. מדובר בעדות התובע עצמו שהוא אזרח ישראלי ובמקרה כזה ביהמ"ש נדרש להחמיר יותר. ביהמ"ש שם לב לגישה המסתמנת לגמישות בעניין זה עקב התפתחות באמצעי הטכנולוגיה, אך דומה כי בנסיבות המקרה דנן ובעיקר חוסר תום ליבו של המבקש, יש להקפיד בבקשתו, במיוחד שמדובר באזרח ישראלי ובעניין אכיפת פסק חוץ בנושא מזונות או משמורת קטינה הנמצאת בארץ. אין ב"טעמים" שסיפק המבקש משום "סיבה טובה" המונעת ממנו לבוא למתן עדות בישראל. הבקשה נדחתה.