ת"א 1696-02-11 משה נ' סוכנות HH. MODELS בבעלות מסיקה חן ושות' ואח'

(פסק-דין, שלום חיפה, השופטת נסרין עדוי): התובעת התקשרה בהסכם מול סוכנות הדוגמנות הנתבעת 1, המצויה בבעלות הצד השלישי. בין היתר, נערכו לתובעת צילומים ל"בוק". כשנה לאחר הצילומים נודע לתובעת כי צילומיה מתפרסמים באתרי האינטרנט B4U.com ו- Dreams.co.il, השייכים לנתבעת 2 וכן באתר נוסף הנחזה להיות פורנוגרפי. הצד השלישי הוא שהעביר לנתבעת 2 את צילומי התובעת, יחד עם צילומים נוספים, לצורך שימוש בהם בשירות התוכן שמפעילה הנתבעת 2 ("חברה וירטואלית"). בתביעה עותרת התובעת לחייב את הנתבעות לפצותה עבור השימוש בצילומיה, שנעשה באתרים השונים ללא הסכמתה ותוך פגיעה נטענת בפרטיותה. נפסק -

הסכם ההתקשרות בין הצדדים תקף. האם נכחה בפגישה בסוכנות עם התובעת וקיבלה יחד עם התובעת עותק מההסכם. אמא של התובעת ידעה על ההסכם וידעה שהתובעת נוסעת ליום צילומים להפקת בוק. די בכך ללמד על הסכמת האם להליך ההתקשרות של התובעת מול הנתבעת 1. הצד השלישי העביר את תצלומי התובעת לנתבעת 2 והתיר לה להשתמש בצילומים לכל שימוש מסחרי, ללא הגבלה. מטרת ההתקשרות בין הצד השלישי לנתבעת 2 הייתה לעשיית שימוש מסחרי בצילומי התובעת - פרסום תמונות לשירות תוכן תמורת תשלום ממקבלי השירות. שימוש מעין זה בצילומי התובעת לא היה חלק מהסכם התקשרות עמה. במכירת זכויות השימוש בתמונות התובעת, הפרו הנתבעת 1 והצד השלישי את הסכם ההתקשרות.

התובעת תבעה פיצוי כולל של 30,000 ש"ח עבור הפרת הסכם ההתקשרות, ללא אבחנה בין סוגי הנזקים. התובעת לא טענה ולא הוכיחה את קיומו של נזק ממוני בשל הפרת ההסכם. עם זאת, נגרם לתובעת נזק לא ממוני המצדיק פיצוי. פרסום צילומיה של התובעת באתרי האינטרנט במסגרת שירות התוכן "חברה וירטואלית", בהקשר בו פורסמו הצילומים, יחד עם הכיתוב לצידם ותוכן ההודעות הנשלחות למנויים, יש בהם רמיזה מינית. בפרסום מעין זה, שנעשה בניגוד לרצון התובעת ובניגוד להסכמות ההתקשרות, כרוכה לבלי הפרד גרימת סבל, עוגמת נפש ותחושת בושה. הנתבעת 1 תפצה את התובעת ב-30,000 ש"ח עבור הפרת הסכם ההתקשרות. התובעת טענה כי הנתבעת התרשלה כלפיה. כשמדובר בנזק אחד הנובע הן מעילה חוזית והן מעילה נזיקית, אין מקום לכפל פיצוי.

באשר לטענות התובעת לפגיעה בפרטיותה - התובעת לא נתנה הסכמה לפרסום צילומיה באתרי הנתבעת 2 ולא התירה לנתבעת 1 לעשות שימוש מעין זה בצילומיה. פרסום צילומי התובעת באתרי האינטרנט עלול לגרום לתובעת ביזוי או השפלה בקרב מכריה וסביבתה וכי נעשה שימוש בתצלומיה לשם הפקת רווח. לנתבעת 2 לא עומדת הגנת תום הלב מפני עוולת הפגיעה בפרטיות, בכל הנוגע לפרסום הבאנרים באתרים בעלי הקשר מיני. על הנתבעת 2 לפצות את התובעת ב-15,000 ש"ח עבור הפגיעה בפרטיותה. הצד השלישי ישפה את הנתבעת במחצית מסכום זה.

לשון הרע - "פרסום" לפי חוק איסור לשון הרע כולל בחובו גם פרסום באינטרנט. יחד עם זאת, שאלת תחולתו של סעיף 11 לחוק (אחריות בשל פרסום באמצעי תקשורת) על האינטרנט, טרם הוכרעה. התובעת לא פירטה מכוח מה היא מייחסת אחריות לנתבעת 2 בגין לשון הרע ולא הבחינה בין פרסום באנרים באתרי הנתבעת 2 לבין פרסום באתרים חיצוניים, אשר לא בוצע על-ידי הנתבעת 2 ואשר לא הוכח כי הנתבעת 2 היא שהביאה את דבר הפרסום לאתרים אלה. דין התביעה נגד הנתבעת 2 בעילה זו להידחות.