תע"א 12485-08 מג'יק תעשיות תוכנה (ישראל) בע"מ ואח' נ' שי שני ואח'

(פסק-דין, אזורי לעבודה ת"א, השופט אורן שגב): התובעות הן חברות המפתחות את שפת התכנות "מג'יק". הנתבע הועסק כאיש מכירות אצל התובעות. הנתבעת 2 היא חברת טכנולוגיה העוסקת בהסבת מערכות מגי'ק לשפת התכנות Microsoft.Net. הנתבע ביצע עבודות שיווק עבור הנתבעת. עניין התביעה בהתחייבות הנתבע לשמירה על סודיות ואי-תחרות עליה חתם בהסכם העבודה עם התובעות ובטענת התובעות כי הנתבע הפר התחייבות זו ועשה שימוש בסודותיה המסחריים. נפסק -

הנתבעים טענו כי אין כלל תחרות בין התובעות לבין הנתבעת 2, שכן הראשונות עוסקות בפיתוח שפת תוכנה בעוד הנתבעת עוסקת בתחום ההסבות הטכנולוגיות (ולפיכך אין בפעילות הנתבע משום תחרות בפעילות התובעות). אין לקבל טענה זו. הנתבעת מציעה למעשה כלי חילופי למג'יק, כאשר היא מאפשרת הסבה של מערכת שנכתבה בטכנולוגיית מג'יק לטכנולוגיית דוט נט. משמעות התקשרות לקוחות עם הנתבעת היא הפסקת ההתקשרות עם התובעות ולפיכך קיימת תחרות ישירה בין החברות.

באשר להגבלת עיסוקו של עובד, הכלל הוא כי לא יינתן תוקף לתניה חוזית המגבילה את עיסוקו של עובד, אלא אם יעמוד המעסיק בנטל ויוכיח כי התניה מגנה על "אינטרס לגיטימי". היה ויוכח אינטרס כאמור, יבדוק ביה"ד את סבירות התניה. "אינטרס לגיטימי" יכול שיהיה קיומו של סוד מסחרי, הכשרה מיוחדת, תמורה מיוחדת שקיבל העובד עבור התחייבותו להגבלת עיסוק וכן חובות תום הלב והאמון.

התובעות טענו לקיומו של סוד מסחרי, משום שבמסגרת עבודתו במג'יק, היה הנתבע אחראי לאתר צרכים של לקוחות, לקיים פגישות, לתת הצעות מחיר ולנהל את הליכי המכירה מול הלקוחות. ביה"ד לא שוכנע כי רשימת הלקוחות של התובעות היא "סוד מסחרי". התובעות לא הוכיחו כי נדרש מאמץ מיוחד להשיג רשימה זו. בנוסף, לא הוכח כי התובעות נקטו באמצעים סבירים על-מנת להבטיח את שמירת הסוד המסחרי. מנגד, הנתבעים הוכיחו כי רשימת הלקוחות, גם אם באופן חלקי, התפרסמה באתר האינטרנט של התובעות.

גם אם היה נקבע כי מדובר בסוד מסחרי, לא עלה בידי התובעות להוכיח כי הנתבע עשה שימוש במידע זה. לא הוכח כי הנתבע היה חשוף למידע טכני או מידע סודי הקשור לעצם התוכנה עצמה, ייצורה או אופן השימוש בה. הנתבע היה איש מכירות שתפקידו היה לשווק ולמכור את התוכנה ללקוחות שונים וככזה, לא הוכח כי היה חשוף למידע אודות מספר הרישיונות שיש ללקוחות התובעות, גרסת התוכנה ומועדי החידוש וכן ביה"ד לא השתכנע כי על בסיס מידע זה פנה הנתבע או מי מטעם הנתבעת 2 ללקוחות התובעות לשם מתן הצעה מטעמם.

התובעות לא טענו או הוכיחו כי הנתבע קיבל הכשרה מיוחדת, תוך השקעת משאבים יקרים ויוצאי דופן, באופן המגיע לכדי אינטרס לגיטימי כהגדרתו בפסיקה. לא עלה בידי התובעות להוכיח כי הנתבע הפר את חובת האמון האישי, הסודיות ותום הלב המוטלות עליו מכוח הסכמות הצדדים ומכוח יחסי העבודה. התביעה נדחתה. התובעות ישאו בהוצאות בסך 20,000 ש"ח עבור כל אחד מהנתבעים.