(פסק-דין, שלום נתניה, השופטת יעל קלוגמן): תביעת לשון הרע. הנתבעת פרסמה "הודעה קבוצתית" בקבוצת פייסבוק בה חבר גם התובע, בה כתבה כי הוא אנס וכי אין לנתבעת צל ספק שביצע אונס לאורך חייו. התובע טען כי פרסום זה ופרסום נוסף פגעו בשמו הטוב. הנתבעת טענה כי התובע הוא "בוגר" הפורום המכונה "המרכז לאמנות הפיתוי" (מאפי), שלטענתה מפרסם דברים המעודדים אונס ושימוש באישה כאובייקט מיני. הדברים נכתבו בקבוצה המתנגדת לעמדות ולפרסומי מאפי, אליה הצטרף גם התובע. התובע טען כי אינו חבר ב"מרכז פיתוי" כלשהו. נפסק -

הנתבעת לא הוכיחה את טענותיה העובדתיות בעניין הקשר של התובע אל מאפי; אך גם לו הוכיחה אותן, לא הייתה בכך רבותא, כיוון שהנתבעת לא הוכיחה שמאפי מבצעת פעילות בלתי חוקית או בלתי כשרה מבחינת הדין. במסגרת חופש המחשבה וחופש הביטוי ניתן כמובן להתנגד לגישה או לרעיונות של מאפי, ממש כשם שניתן לצדד בהם. חופש המחשבה והדעה הוא עניין אחד ואילו פרסום לשון הרע הוא עניין אחר.

את הפרסום מושא התביעה כוונה הנתבעת אל משתמש אחר ששמו xxxxx, אשר לפי הדברים שכתב הגיעה למסקנה כי הוא עצמו אנס וכי אין ספק שביצע לאורך חייו מעשי אונס (אונס "אפור", לשיטתה של הנתבעת). אולם, משהסתברה טעותה של הנתבעת, בכך שמיענה פרסום זה על שמו של התובע, שאינו אותו xxxxx, "הסבה" הנתבעת אל התובע את דבריה הקשים שבאותו פרסום.

בפרסום מושא התביעה יש כלפי התובע לשון הרע, כמשמעותה בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, במיוחד בדברים "אתה גם אנס. אין לי צל ספק שאנסת לאורך חייך". אשר למילות גנאי שבפרסום (כגון אפס גדול), בהתחשב בשיח הבוטה שמקובל כיום בחברתנו, למרבה הצער, אין עוד לראות הטחת מילות גנאי כאלו, תוך ויכוח, כפרסום לשון הרע. ניתן לראות חילופי מילות גנאי כאמור (לרבות ויכוח המתנהל ברשת חברתית) בגדר "זוטי דברים" שאינם מקימים עילת תביעה. ביהמ"ש קיבל את טענת הנתבעת כי התייחסה בפרסום לאונס "אפור", היינו השגת יחסי מין באמצעות מעשי פיתוי ושכנוע (להבדיל מאונס שבוצע באלימות פיזית), גם אם לא פירטה בפרסום כי זו כוונתה. אין בכך כדי לשנות את היותו של הפרסום הפוגע בגדר לשון הרע.

טענת הנתבעת כי לא מתקיים יסוד הפרסום קרסה מתוך תצהירה ועדותה של הנתבעת עצמה. אין צורך בהיכרות אישית, פנים אל פנים, בין התובע לבין חברי הקבוצה בפייסבוק, על-מנת לקיים את יסוד הפרסום כנדרש. די בהפצת הפרסום בין כל חברי הקבוצה בפייסבוק על-מנת לקיים את יסוד הפרסום שנדרש לעוולת לשון הרע.

הנתבעת טענה כי בהצטרפו אל הקבוצה בפייסבוק כמשתתף לעומתי (המעלה דעות מנוגדות לאלו של רוב חברי הקבוצה), במתכוון ועל-מנת להכעיס, נטל התובע על עצמו "סיכון מרצון" לספוג מחברי הקבוצה פרסום פוגע כלפיו. אין לקבל טיעון זה. ההצטרפות לקבוצת הפייסבוק היתה פתוחה לכל, ללא תנאים מוקדמים (כגון שהמבקש להצטרף אליה יהיה בעל זהות תואמות לדעות מקימי הקבוצה). זו היתה פלטפורמה פתוחה לשיח ציבורי.

ככל שעסקינן בטענת "אמת דיברתי" (סעיף 14 לחוק), הנתבעת לא הוכיחה כלל את אמיתות העובדות שטענה להן בפרסום הפוגע. טענה זו נדחתה. הנתבעת טענה גם להגנות הבעת הדעה לפי סעיפים 15(4) ו-(6) לחוק. הנתבעת עמדה בתנאי המקדים של ההגנות, כיוון שעשתה את הפרסום בתום לב, כחלק מהטחת הדברים כפי שהייתה נהוגה בין התובע לבין חברי הקבוצה בפייסבוק. עם זאת, הנתבעת אינה מקיימת את התנאים המצטברים של ההגנה. הנתבעת מייחסת לתובע כי הוא אנס, אך זאת בתגובה על "התנהגות" או "יצירה" שאינם של התובע. ההגנות על הבעת דעה אינן חלות על פרסום פוגע כזה. אין ספק שלנתבעת זכות להביע את דעתה. אף התובע, מצידו, הצטרף לקבוצה בפייסבוק כמשתתף-לעומתי, דווקא על-מנת לתמוך בחופש הביטוי, גם לגבי דעות שאינן מקובלות על מרבית חבריה של קבוצה זו. אולם יש הבדל ניכר בין הבעת דעה, אפילו בלשון בוטה, לבין פרסום כי אדם מסוים ביצע מעשים נקלים ושפלים כמו אונס "אפור".

אין לקבל את הטענה כי יש להפחית את סכום הפיצוי בשל היות התובע "איש ריב ומדון". הנתבעת דוגלת בחופש הביטוי לא פחות מהתובע. קבוצת הפייסבוק הייתה מקום שיח פתוח לכל. יש לקבל את טענת הנתבעת כי הפרסום הפוגע הוסר יומיים לאחר שנעשה ויש להתחשב בכך כנסיבה להפחתת סכום הפיצויים. עניין נוסף שיש להתחשב בו להפחתת הסכום הוא עוצמת הנזק והיקפו. אלה לא היו ניכרים. מסגרת הפרסום הייתה בקבוצת פייסבוק שמנתה כ-50 אנשים. יש טעם בטענת הנתבעת כי משתתפי הקבוצה שבמסגרתה נעשה הפרסום אינם שייכים ל"מעגל החברתי" של התובע. הנתבעת תפצה את התובע ב-25,000 ש"ח וכן החזר אגרה חלקי ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ש"ח.

עדכון: ערעור שהגישה הנתבעת על פסק-הדין לעיל הסתיים בפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, לפיה הופחת סכום הפיצוי ל-15,000 ש"ח וסכום שכר טרחת עוה"ד שבו חויבה ל-7,500 ש"ח [ע"א 39775-12-14].