ת"ק 58502-12-13 אמיר ענבר נ' עמותת איל ואח'

(פסק-דין, תביעות קטנות טבריה, השופטת אילונה אריאלי): תביעת לשון הרע. התובע זכה בפס"ד בתביעה קטנה שהגיש נגד הנתבעת 1, שעניינה בהפרת החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים. התובע טען כי לאחר מתן פסה"ד, פרסמו הנתבעות פרסומים המהווים לשון הרע. הפרסומים כללו הודעת דוא"ל שנשלחה מתיבת הדוא"ל של הנתבעת 1, עליה חתומה הנתבעת 2 וכן פרסום בדף הפייסבוק של הנתבעת 2. נפסק -

דין התביעה להתקבל. הנתבעות אינן חולקות על עצם הפרסום. יש לדחות את טענת הנתבעת 2 לפיה אין מדובר בפרסום של העמותה, אלא בפרסום שרק היא פרסמה. הפרסום הראשון נשלח מתיבת הדוא"ל של העמותה ומוען "לכל באי בית אייל, למנויים, למזדמנים ולאוהבים". הוא קורא למנויים כיצד לנהוג בתחומי בית אייל. מדובר בפרסומים שזכו לתפוצה נרחבת, לא רק מנויי בית אייל, אלא גם מאות חברי הנתבעת 2 ברשת החברתית פייסבוק. מתוכן הפרסום עולה כי הנתבעות ביקשו באמצעותו ליידע את ציבור המנויים באשר לתוצאות פסה"ד וחובתן לאכוף במקום את הוראות החוק למניעת עישון. יחד עם זאת, כללו הנתבעות בפרסום זה גם אמירות כלפי התובע, המציגות אותו באור שלילי, מטילות דופי במוסריותו ועוד. דברים אלה מהווים לשון הרע לפי החוק. יובהר כי עצם פרסום שמו של התובע אינו בבחינת פרסום לשון הרע, שכן פסק-הדין הינו נחלת הכלל. פרסום הדברים המטילים דופי בתובע הם המהווים פרסום לשון הרע.

לשם קיומה של עילת תביעה לפי חוק איסור לשון הרע די בכך שהפרסום עלול לגרום לתוצאות האמורות של ביזוי התובע. במקרה זה אף קיימת הוכחה כי סיכון זה התממש בפועל, בדמות התגובות הרבות בפייסבוק המשתלחות בתובע, שיש בהן כדי לשקף את האופן שבו נקלטו דברי הנתבעות על-ידי הקוראים. אין ממש בטענות הנתבעת אודות תום-ליבה בפרסום הדברים, בין היתר לאור העובדה כי למקרא תגובותיהם הקשות של הקוראים, לא תיקנה אותם הנתבעת על טעותם בהבנת דבריה, אלא הגיבה בתודה למגיבים. בהתחשב במכלול הנסיבות, לרבות מהות הפרסום ואופי פעילותה ומטרותיה של העמותה, פיצוי בסך 5,000 ש"ח יהא הולם בנסיבות העניין.