ע"פ 34851-03-14 עזרא נ' מדינת ישראל

אולי יעניין אותך גם

חופש הביטוי

ע"א 6911-03-21 ג'בילי נ' סח

הנגישות וההמשכיות שמאפיינת את הפרסום בפייסבוק מאפשרת לעקוב אחר רצף הפרסומים ולזהות את המשיבה (פסק-דין, מחוזי חיפה, ...

זמן קריאה: דקה אחת
(פסק-דין, מחוזי י-ם, השופטים פרקש, הכהן ובר-עם): ערעור המערער מחד והמשיבה (המדינה) מאידך על הכרעות הדין של ביהמ"ש השלום בי-ם [ת"פ 40102-06-10, מיום 12.2.2012; ת"פ 31579-11-11, מיום 27.5.2013] ועל גזר-הדין שניתן ביום 2.2.2014 לאחר איחוד התיקים [ת"פ 40102-06-10]. בתיק הראשון הורשע המערער בעבירות של רישום מאגר מידע ושימוש בו, ניסיון לקבלת דבר במרמה ובעבירה של קבלת דבר במרמה, וזוכה מעבירות של חדירה לחומר מחשב שלא כדין וניסיון לחדירה לחומר מחשב שלא כדין. בתיק השני הורשע המערער בעבירה של רישום מאגר מידע ושימוש בו, ניסיון להונאה בכרטיס חיוב בנסיבות מחמירות, הונאה בכרטיס חיוב בנסיבות מחמירות וחדירה לחומר מחשב כדי לעבור עבירה אחרת. בגין העבירות בהן הורשע נגזרו על המערער 4 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, 6 חודשי מאסר על תנאי, פיצוי לשלושה מהמתלוננים בסך כולל של 6,750 ש"ח וקנס בסך 2,250 ש"ח. המחלוקת העיקרית בערעור עסקה באישום במסגרתו קיבל הנאשם, בעקבות הודעה שפרסם בפורום של האקרים, את פרטיהם של חשבונות בנק ישראליים. המערער השתמש בפרטים אלה כדי להעביר מחשבונה של אחת המתלוננות סכום כספי. נפסק - 
  • המחלוקת נסובה סביב ההגדרה המשפטית המתאימה לכניסתו של המערער לחשבונות המתלוננים, בעזרת הסיסמאות שהיו אגורות בקובץ שקיבל לידיו. עבירות החדירה לחומר מחשב מוגדרות בסעיפים 4 ו-5 לחוק המחשבים. מצירוף הגדרות החוק עולה כי עבירת החדירה לחומר המחשב דורשת, בנוסף לקיומה של "חדירה", יסוד עובדתי נוסף, והוא, שחדירה תהיה לאותו חומר המובע "בשפת קריאת מחשב" הלא היא שפת המכונה.
  • לצד פרישה רחבה של ההגנה, בחר חוק המחשבים להגדיר את האובייקט המופשט המוגן בצמצום, לפי "מצב הצבירה" בו מצוי אותו חומר במערכת המחשב. צמצום זה של הגדרת האובייקט המוגן נועד להביא לידי ביטוי מדיניות, לפיה תיפרס ההגנה בהיקף רחב (על כל סוגי המחשבים) ובעוצמה רבה - אך זאת רק לאחר זיהוי מספק של האינטרס המוגן ותוך מתן משקל לדרגת הבשלות התפקודית של החומר ולקושי לאתר פעילות עבריינית אלקטרונית, כלפי אותו מידע גולמי שאינו קריא לאדם.
  • ביהמ"ש ער לכך כי הנוסח בו בחר המחוקק עלול להציב בפני התביעה קושי בהוכחת יסודותיה העובדתיים של העבירה. ההכרעות הסותרות שניתנו בביהמ"ש קמא מבהירות כי טוב יעשה המחוקק אם יתאים את הגדרות החוק למציאות המשתנה. עיקרון החוקיות אינו מאפשר להרשיע את המערער אלא על בסיס הוראה מפורשת בדין. מקום בו לא ניתן להוכיח את יסודות עבירת החדירה לחומר מחשב, ניתן להסתפק בהרשעת הנאשם בעבירה הרכושית.
  • באשר למאגר המידע ושאלת הפגיעה בפרטיות, במוקד הדיון עומדת השאלה האם יש לראות הקובץ הנתונים שהשיג הנאשם "מאגר מידע" כהגדרתו בחוק הגנת הפרטיות. אין לקבל את טענת המערער כי החוק מוציא מגדרו קובץ נתונים המיועד לשימוש אישי שאינו למטרות עסק. המטרה לשמה החזיק הנאשם בקובץ היא נטילת כספם של אחרים. החזקה זו מהווה מטרה עסקית, אף אם אין נסיבות המקרה מתאימות באופן מלא לנסיבות מפניהן ביקש המחוקק להגן במסגרת החוק. אין לראות בקובץ שהחזיק המערער כקובץ המיועד לשימוש "אישי". 
  • נדחה ערעור המדינה. התקבל חלקית ערעור המערער באופן שהוא זוכה מן העבירה של חדירה שלא כדין לחומר מחשב כדי לעבור עבירה אחרת. יתר חלקי הכרעות הדין וגזר הדין יעמדו בעינם.