ת"א 4384-12-13 אפרים שריר נ' טלטל ערוצי תקשוב בע"מ

(פסק-דין, שלום בית-שאן, השופטת רגד זועבי): תביעה על סך 50,000 ש"ח בגין טענה להפרת זכות יוצרים וזכויות מוסריות בצילום. התובע הוא צלם, שצילם את תמונת שר הביטחון לשעבר, עמיר פרץ, כשהוא מביט בתרגיל צבאי דרך משקפת סגורה. הנתבעת היא מפעילת האתר והיישום "וואלה!". במסגרת כתבה שפרסמה הנתבעת בנושא מלחמת לבנון, היא הציגה צילום מסך מתוך אתר עיתון לבנוני, כאשר תמונת שר הביטחון מהווה חלק מאותו צילום מסך. פרסום הצילום, הן באתר הלבנוני והן באתר הנתבעת, נעשה ללא אישור התובע וללא מתן קרדיט. הנתבעת הסירה את הצילום בעקבות פניית התובע. נפסק - אין מחלוקת בין הצדדים כי לתובע זכות בלעדית בצילום וכי הנתבעת פרסמה באתרה כתבה אודות הכתבה הלבנונית, אליה צירפה צילום מסך מהכתבה הלבנונית, כאשר בו הופיע הצילום נשוא התביעה. המחלוקת נסובה סביב השאלה האם השימוש המתואר לעיל עולה כדי הפרת זכויותיו של התובע. בעל היצירה הינו צלם, שהשקיע את מרצו, זמנו וכישרונו בהפקת תמונת שר הביטחון והוא זכאי להגנה על זכויותיו בהתאם לדיני זכויות היוצרים. אין עסקינן בפרסום ישיר של תמונה מוגנת, אלא בפרסום צילום מסך של עיתון הכולל בתוכו את התמונה. אין חולק כי זכויותיו של התובע בתמונה הופרו על-ידי העיתון הלבנוני. כדי לבחון האם הפרסום שביצעה הנתבעת מהווה הפרה של זכויות התובע, יש לבחון את הכתבה לגופה, תוך התייחסות לתוכן הכתבה ולצורתה. בחינת הכתבה מלמדת כי התמונה זכתה להתייחסות בגוף הכתבה ולא רק בצילום המסך, באופן היוצר קורלציה בין התוכן לבין החזות. הכתבה לא עסקה בכתבה הלבנונית בלבד, אלא גם בתמונה עצמה, שעמדה במוקד שתי הכתבות.

הנתבעת לא הסתפקה בסיקור תוכן הכתבה הלבנונית, אלא בחרה להעתיק את העזרים הטכניים שנועדו להמחשה. צילום המסך נועד לשיקוף חזותי של הכתבה הלבנונית ובעיקר כדי להראות את תמונת שר הביטחון. יש לראות בנתבעת כמי שפרסמה את התמונה ואין לשעות לטענתה כי פרסמה את הכתבה בלבד, באופן הפוטר אותה מאחריות להפרת זכויות יוצרים. פרסום התמונה כאמור מהווה הפרת של זכויות היוצרים של התובע. הנתבעת טענה כי פעלה לפי פרקטיקה מקובלת בכלי תקשורת לפיה בעת סיקור דיווח של כלי תקשורת זר, די בהפניה לכלי התקשורת בלבד ולא לכל היצירות הקיימות באותו דיווח. הנתבעת אכן הפנתה לעיתון הלבנוני עצמו ונתנה לו קרדיט. עם זאת, לא עלה בידיה להרים את הנטל להוכחת קיומה של הפרקטיקה הנטענת כתחליף להסכמת התובע. אין בדוגמאות שצירפה הנתבעת כדי להרים את הנטל הדרוש להוכחת קיומו של מנהג כאמור. כיום מתחזקת המגמה לפיה אין נפקא מינה אם ההעתקה נעשתה באופן ישיר מהיצירה המקורית או מהעתקה אחרת המעתיקה את היצירה המקורית, שכן דין העתקה מהעתקה - הפרת זכויות יוצרים. באשר לזכות המוסרית, אין מחלוקת כי לתובע לא ניתן קרדיט על הצילום, לא על ידי הנתבעת ולא על ידי העיתון הלבנוני. אי מתן קרדיט לתובע על הצילום, בעת שהנתבעת השתמשה בצילום שעמד במרכז הכתבה שפרסמה, מהווה הפרה של הזכות המוסרית. האם השימוש שעשתה הנתבעת בצילום מהווה שימוש הוגן? אכן נקבע בפסיקה כי כדי לטעון לשימוש הוגן יש ליתן קרדיט מתאים, אך ניתן למצוא בפסיקה אמירות לפיה אין עסקינן בקביעה מוחלטת.

הפרסום דנן אינו נופל בגדר המקרים החריגים המצדיקים החלת ההגנות המנויות בסעיף 19 לחוק זכות יוצרים, מקום בו לא ניתן קרדיט לתובע על הצילום. בנסיבות העניין הייתה מוטלת חובה על הנתבעת לברר מי בעל היצירה שעמדה במוקד הכתבה שפרסמה. הסבירות שצילום זה צולם על-ידי צלם ישראלי היתה אמורה, למצער, לעורר חשד אצל הנתבעת כי היא מוגנת בזכויות יוצרים של צלם ישראליץ לצורך בחינת הוגנות השימוש, אין להתעלם מהעובדה כי התמונה עמדה במרכז הכתבה שפרסמה הנתבעת. הימנעות הנתבעת ממתן קרדיט לתובע מצדיקה כשלעצמה את שלילת הגנת השימוש ההוגן. בחינת ההגנה עצמה מעלה כי ניתן לראות בצירוף הצילום לכתבה כ"סקירה" ואף כ"דיווח עיתונאי" (אף אם אין מדובר בחדשות "חמות"). הנתבעת פרסמה את הכתבה כדי להביא לידיעת הציבור את הכתבה הלבנונית. בבחינת הקריטריונים להגינות השימוש: השימוש נעשה למטרה מסחרית; מדובר בתמונה מפורסמת שזכתה להד נרחב; גודל התמונה המצורפת לכתבה והצבתה במרכז שוללים את הוגנות השימוש; השימוש נעשה ביצירה בשלמותה ולתקופה לא מבוטלת ולצילום היתה משמעות חשובה בכתבה; העובדה כי הפרסום נעשה למשך למעלה משנתיים ללא מתן קרדיט יש בה כדי להשפיע על ערכו של הצילום ועל הביקוש שלו בשוק הפוטנציאלי. הגנת השימוש ההוגן אינה חלה במקרה דנן. אין מקום לקבל את טענת הנתבעת כי השימוש המפר שנעשה בצילום מהווה שימוש אגבי. התמונה עמדה במוקד הכתבה והיוותה חלק משמעותי מתוכנה. יש לפסוק לטובת התובע פיצוי עבור ההפרות. אין לקבל את טענת הנתבעת כי התובע נושא באשם תורם לנזקיו בשל השיהוי הניכר בפנייתו אליה, שכן הצדדים הסכימו כי התובע פנה אל הנתבעת מיד עת שגילה את דבר ההפרה. הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך 6,000 ש"ח עבור הפרת זכויותיו.