(פסק-דין, תביעות קטנות אשדוד, הרשמת כרמית חדד): תביעת לשון הרע שעיקרה במחלוקת בין שכנים שיצאה את גבולות הבית המשותף אל המרחב האינטרנטי. הצדדים מתגוררים בבניין באשדוד. הנתבעת העלתה בקשה/תלונה לאתר שירות.נט (אתר שירות הלקוחות של עיריית אשדוד). התובע טען כי הפרסום פגע בשמו הטוב וגרם לו נזק וכי למרות פניותיו לא הסירה הנתבעת את הפרסום. הנתבעת טענה כי התביעה קנטרנית וכי ציינה בפרסום עובדות בלבד. נפסק -

כינוי אדם בשם "עבריין" מהווה לשון הרע כהגדרתו בחוק. פרסום אמירה מעין זו יש בה כדי להשפיל או לבזות אדם בשל מעשים המיוחסים לו ואף יש בה כדי לפגוע במשלח ידו. אף האמירות המתייחסות לילדיו של התובע מהוות לשון הרע. העלאת המודעה לאתר אינטרנט מהווה פרסום כהגדרתו בחוק, שכן היתה מיועדת לאדם זולת התובע והגיעה אליו. כמו כן היא מהווה פרסום שכן מדובר בלשון הרע בכתב וזה עשוי היה להגיע לאדם זולת התובע.

הנתבעת אישרה כי העלתה את הודעתה לאתר אינטרנט המיועד להעלאת תלונות לטיפולה של עיריית אשדוד, כך שזו היתה מיועדת למי מטעם עיריית אשדוד שאינו התובע והגיע אליו בעצם העלאת ההודעה לאתר. העלאת הודעה פומבית לאתר אינטרנט היא מטיבה וטבעה לשון הרע בכתב שעשוי להגיע לאדם זולת הנפגע. העלאת הודעה או תגובה באתר פומבי היא כיום ככל הנראה הדרך המהירה, הקלה והזולה ביותר להפיץ מידע בקרב מספר רב ביותר ואף בלתי מוגבל של אנשים.

למרבה הצער הקלות בה ניתן לעשות כן הובילה במידה לא מועטה לקלות ראש בהעלאת הודעות בפזיזות מבלי ליתן את הדעת להיקף החשיפה לתוכן ההודעה, משמעותו והשלכותיו. קיומם של מנועי חיפוש והשימוש הנפוץ שנעשה בהם גורם לכך שכל מי שמבקש לקבל מידע ביחס לאדם, ויקיש שמו באחד ממנועי החיפוש, יקבל כל דף אינטרנט בו צויין שמו בעבר הקרוב או הרחוק. הודעה באינטרנט שנכללת בה אמירה המהווה לשון הרע תלווה אם כן את הנפגע בעתיד וגם לאחר חלוף זמן ולכן המדובר בפרסום רחב אשר ניתן לכנותו כמעט אינסופי.

אין מדובר בפרסום מותר והגדרת הפרסומים המותרים בסעיף 13 לחוק איסור לשון הרע כלל אינה רלוונטית לנסיבות המקרה. לא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי אשר נכתב על-ידה במתייחס לתובע הוא אמת עובדתית. גם לו היתה הנתבעת מוכיחה את אמיתות הפרסום, הרי שאין בו עניין ציבורי. הפרסום אינו חוסה תחת הגנת תום הלב.

בקביעת הפיצוי הראוי יש להתחשב, מחד, בהיקפו של הפרסום (שנעשה באתר הפתוח לציבור באופן הגלוי לכל גולש), בכך שהנתבעת ציינה לא רק את שם התובע אלא גם את כתובתו ואת מספר ילדיו, כי הפרסום כלל לשון הרע כלפי ילדיו הקטינים של התובע וכן כי הנתבעת לא הסירה את הפרסום בעקבות פניית התובע. מאידך, ביהמ"ש התרשם כי הנתבעת עשתה שימוש בביטויים לא ראויים במסגרת תלונה לגיטימית בתום לב לכאורה, כי לא הוכח שנגרם לתובע נזק ממון או שבפועל גרם לו הפרסום להשפלה או לביזוי. יש לתת משקל לכך שהפרסום נעשה על רקע מחלוקת בין הצדדים וכי הנתבעת פרסמה את הדברים מתוך אמונה באמיתותם. הנתבעת תפצה את התובע ב-2,500 ש"ח ותשא בהוצאות בסך 500 ש"ח.